קלנדיה, יום ב' 11.1.10, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
ג'ודי א. ומיה ב. ( רושמת הדוח)
11/01/2010
|
בוקר

הגענו  למחסום בשעה  6:20  ושמענו את הרעש המוכר של האנשים המתוסכלים, הצועקים, הדוחפים והכועסים,  כבר כשהיינו במגרש החניה.
השרוולים דחוסים, האנשים דוחפים ובשער ההומניטרי  מחכים בשקט עשרות אנשים.  הילדים ההולכים לבית ספר. הנשים הנושאות ילדים קטנים. הרבה זקנים וחולים ואין עם מי לדבר על מנת להקל על המצוקה.
שוטר גס רוח  ואגרסיבי  לא מתרשם מן המצוקה  וכאשר אישה מבוגרת עם ילדה  קטנה מסבירה לו שהילדה בצום, עליה לעשות בדיקות דם  מוקדם  ככל האפשר, ותשובתו היא: את רוצה שאני ארים אותך?  כשג'ודי  מתרעמת על תשובתו  ואומרת לו שעליו להתבייש, הוא שולח אותה להזדיין. זו תגובתו של שוטר משטרת ישראל במדים, לאזרחית ישראלית המתריעה על היחס הגס והבוטה לאנשים חסרי האונים התלוים בו, הממתינים בתור. 
 
לצערי, על קצין המת"ק, תומר, הקשוב לצרכים של האוכלוסיה במחסום, נאסר לדבר איתנו.
המצב בשעות הבוקר המוקדמות בין  השעות 5:30  ועד  השעה 8:00  הוא בלתי אנושי, ואין שום נסיון אמיתי לפתור את הבעיה ע"י  הוספת מסלולים פתוחים, כוח אדם  וזרוז הטיפול.  לאיש לא איכפת.  המצב במעבר  ההומניטרי היה כל כך קשה, שאימהות רבות העדיפו להדחק עם התינוקות ילצד הפועלים  במעברי השרוולים הרגילים.