אבו דיס, שיח' סעד, יום א' 3.1.10, בוקר

צופות: 
גל ל., ענת ט. (מדווחת)
03/01/2010
|
בוקר

  6:45:   שיח' סעד

מעט אנשים עוברים. החיילים מקבלים את פנינו בסבר-פנים יפות. פוגשות אחד ממפקדי מג"ב בגזרה הוא מדבר על מחסום שבו החיילים מכירים את כולם ומטפלים היטב בבעיות. מבקש שנודיע למ"פ הגזרה, ע., על כל בעיה.

גזרת אבו-דיס עד שועאפט

 

עברנו אותה בנסיעה. התעכבנו במחסום לזרוס (הפשפש לשעבר). המבנה של תחנת הבידוק בנוי ומוכן. נראה כמו המבנה בסוואחרה. לא ראינו מבפנים. צילמנו אבל התמונה לא טובה. השער הכחול, לעומת זאת, פוטוגני מאוד. לא ברור לנו בדיוק מי יעבור במחסום זה. בעלי תעודות כחולות מעזרייה? בינלאומיים? תלמידים?


מחסום מחנה שועאפט 

מה שבלט לעין הוא מפרצי החנייה שבונים דרומית למחסום הקיים, כנראה להסעות התלמידים. גם במעבר החדש נמשכת הבנייה. מיועד, לפי החיילים במקום, לבעלי תעודות הזהות הכחולות שבמחנה. כנראה יש כוונה להפריד בין הולכי רגל למכוניות, כמו בקלנדיה, ולהוריד את הנוסעים לבדיקה במחסום.שימו לב לשלט על הבית מעבר למחסום:  consulting for intl investment and trade, ומתחתיו החלון האטום. סמלי מאוד.

8:30 שיח' ג'ראח

  כוס הקפה השבועית שאנחנו שותים עם נאסר ראווי, המפגין היחיד האמיץ באוהל המחאה ברחוב שבכמה מבתיו השתכנו מתנחלים. נאסר מספר לנו על זכרונות אביו בן ה-87, פליט מסרפנד ב-1948, בהגעתו לאזור. האזור היה נחלת שועלים, ולא היו בו מתיישבים יהודים, כפי שעמותת המתנחלים טוענת. אם היו בתים של יהודים – מלפני 200 שנה או משהו כזה.

בזמן השיחה יוצאות מהבית שתי משפחות על טפן להסעה שמחכה. הוא מספר שהייתה בשבת תקרית עם אום אל קורדי, בבית הסמוך, שנדחפה והתעלפה, ע"י מתנחלים בפתח החצר. נאסר היה בהפגנה בת"א בשבת בערב ודיבר שם. הוא רואה עצמו כנלסון מנדלה הפלשתיני, והוא אכן איש מרשים מאוד. רק שאין לו תומכים פלשתינים שמפגינים איתו. כולם מפוחדים. נמצאים במקום רק בינלאומיים מארגונים שונים, המאיישים בלילה את אוהל המחאה בחצר בית קורדי וגם ישנים לעתים באוהל של נאסר.

כמה סיכוי יש להפגנה אמיצה זו ללא תמיכה מסיבית? נאסר מבקש אם אפשר לבוא גם בימי השבוע. בימי שישי מגיעה ההפגנה השבועית בקול תופים ובקהל גדול, אך לא נכנסת לרחוב עצמו. אנחנו משוחחים עמו גם על הטיפול באמנות לילדי המפונים (מטעם עמותת "משעולים" הירושלמית), שאנו עוזרות לארגן, אחרי שנאסר ביקש, כי הילדים שלו סובלים מהפרעות שינה קשות.

אנחנו נוסעות לבקר גם את ח'לידה, שעובדת בקפיטריה של המחלקה לאמנות של אוני' אל-קודס, מול מלון סטרנד. ח'לידה מספרת שהבן שלה ראה את התקרית עם אום ל-קורדי ובכה ארוכות בלילה. הוא פוחד שינסו להרוג גם אותו.  ח'לידה לא ביקרה את הוריה בביתנייה כבר 8 שנים, ורק עכשיו נוצא קשר עם המוקד לזכויות הפרט שייעצו לה להגיש בקשה לאיחוד משפחות שבעקבותיה תקבל אישור מעורך הדין על התהליך, שיגן עליה מפני גירוש מבית בעלה בשיח' ג'ראח.