ארתאח (שער אפרים), ג'וברה (כפריאת), דיר שאראף (חביות), ענבתא, יום ה' 17.12.09, אחה"צ

צופות: 
מקי ש., מאיה וולף (אורחת צעירה מקליפורניה), נאדים, עמירה א.
17/12/2009
|
אחה"צ

15:15  ענבתה     התנועה זורמת ללא חיילים בשטח. מגיע ג'יפ צבאי רק להצגת נוכחות כנראה.

15:30  מחסום החביות  אין חיילים.

15:45 ג/בארה   זרימה של פועלי קטיף ההולכים ברגל עם שקי/יות תפוזים בדרכם חזרה מהעבודה.

15:50 מעבר ירתח 

כשהגענו היה רגוע ואנשים בודדים הגיעו חזרה מעבודתם ולא היה עיכוב בכניסתם. הגשם מתעצם.

בתוך דקות השתנתה התמונה. החל לחץ של האנשים על הקרוסלה שנפתחה וננעלה לסרוגין. כיון שהחל גשם והאנשים היו נטולי מטריות, הם דחפו לעמוד תחת הגגון. וכך נוצר דחף ולחץ ואלימות עם נהמות וצעקות. הלכתי לדבר עם מי מהאחראים וגורשתי. באותה שעה בדיוק 16:10 חלה שעת החלפת המשמרות בירתח. מהטרמינל האטום יצאו אולי עשרים שומרים ושומרות מצוחצחים לאוטובוס שחיכה להם. וגם הגיעו חדשים. רק עמדה אחת היתה פתוחה לשרות הפועלים החוזרים. אולי יש קשר בטיימינג האומלל. "רש אוור" לכולם בו זמנית.

כמובן שצלצלנו למוקד ההומניטארי, למתק וכו', אך למעשה רק עמדה אחת היתה פתוחה בכל שעת הלחץ.

 לראות את הפועלים שכבר עברו שעות  מחסום עם שחר, עבדו בעבודות הקשות 9 שעות וכעת הם עייפים, רעבים ורטובים ומגיעים לאלימות ביניהם - זו חוויה מכאיבה.

חשוב להביא תקשורת לצלם ולהשמיע את הקולות.

אשה מבקעה אל גרביה, מחכה שעה לבעלה מהשטחים. "תמיד כך, מג'בארה מפנים אותנו לירתח שיעבור במעבר, ותוקעים אותו שעה, שעתיים למרות שיש בידו אישור".

אני תופסת שומר שנענה לי בשם ליאור והוא דואג לשחרר אותו בתוך דקות.