בית לחם, יום א' 27.12.09, בוקר

הצד הפלסטיני והצד הישראלי, משמרת שחר

"כבר שנה וחצי לא היה לנו יום כל כך טוב", טענו כמה פועלים.
 
אז מה היה ביום הזה שהוא כל כך טוב?
 
ב-4:45 הכלוב היה כבר דחוס מאוד והטור התארך כ-30 מטר מחוץ לכלוב.
כמה פועלים שוכבים על קרטונים ומנסים עוד קצת לנמנם.
צעירים קופצים מעל הגדר לתוך הכלוב.
אנחנו מרגישות כמו מציצניות. לא נעים להסתכל לתוך הכלובים ולראות אנשים מושפלים.
אישה צעירה עם ילד חולה וקצת רדום מחכה לתור שלה.
במסלול ה"הומניטרי" מחזירים כ-30% מהמחכים.
הפועלים מדרום הר חברון יצאו מהבתים שלהם כבר בשעה 2:30.
הרוכלים מוכרים קפה ומנסים להרוויח כמה גרושים.
כשהמחסום נפתח בשעה 5:00 כל ההמון לוחץ קדימה כדי להגיע לבידוק.
 
בשעה 6:30 בצד הישראלי:
אחרי הבידוק הפלסטינים יותר נינוחים ומוכנים לדבר ולספר.
המעבר היה "מהיר", רק 40 דקות.
מספרים על הקושי להסיג אישורי כניסה לישראל.
לפעמים "קונים" אישורים בכסף.
ביום ד' החרימו 40 אישורים לפועלים שחיכו למעבידים שלהם.
לחלק גדול אין מעבידים קבועים. הם מחכים לעבודות מזדמנות.
יום העבודה עוד לא התחיל והפועלים כבר 3-4 שעות בדרך.
 
אבל כולם מאשרים לנו: "כבר שנה וחצי לא היה לנו יום כל כך טוב".