ארתאח (שער אפרים), יום ה' 24.12.09, בוקר

  4:35-6:30 - ארתאח

היום כמעט הכי קצר בשנה. כלומר הגענו בחושך אך מנורות בסככת הנכנסים מאירות על תור ארוך וצפוף של באים. נכנסים בקבוצות גדולות. בין קבוצה אחת לשניה המעבר נסגר לזמן קצר.

מתנדבת מארגון ארופאי נמצאת לבד בצד הפלסטיני והיא סופרת את מספר הנכנסים בכל קבוצה.

אחרי כמה זמן אנחנו עוברות לצד היוצאים.

ליד מתקן הקפה, כבר יש שניים, מגיעים אלינו פועלים לספר ולשתף אותנו בעובר עליהם.

הטענות הקבועות הן:

1. מבקשים שהמחסום יפתח ב-4:00 כדי שיוכלו להכנס יותר בשקט ולא יהיה לחץ.
2. באזור הכניסה, בצד הפלסטיני הרחוק מהכניסה למחסום נפלה לפני כמה ימים רשת וכמעט גרמה לפציעה של העומדים ליד. עד כה לא תיקנו אותה והיא מהווה מפגע סביבתי.
3. בתוך המחסום עצמו יש שתי אפשרויות, שלא ברור מה יותר גרוע ממה: בדיקה של הסורק, שלפי מידע יש בה סיכון בריאותי, או בדיקה ושהייה בחדר הסגור במשך זמן רב. במהלך שהייתנו שמענו צעקות מהמחסום והיוצאים אמרו שזה העומס בחדרים שגורם להם לצעוק. החדר הוא, לפי תיאורם, כ-2.5X2.5 מ', אין תקרה ואין חלונות. מעבירים את החפצים לחדר קטן ואז מחכים שיוציאו אותם משם. זה יכול לקחת שעה או פחות. מישהו טען שבימי חמישי מחכים הרבה זמן בחדר.
4. תמיד יש חשש שלא יגיעו בזמן להסעה ויפסידו יום עבודה.
5. יש שמועה שעומדים לפתוח את המעבר בבקעה בצפון. הרבה אנשים שאלו אותנו אם זה נכון.
6. שמענו ספור על אדם שהתרים כסף למסגד בכפר ובעקבות זה שללו לו את רישיון העבודה.

הזמן נראה במחסום שכמצרך חסר ערך. אנשים יוצאים מבתיהם ב2-3 בלילה כדי להגיע ליום עבודה שמתחיל ב-7 וחוזרים הביתה ב-7 בערב והחיים אינם חיים.

לעומתם אחרים, חסרי אישור, שיושבים בביתם ומשוועים לעבודה בישראל בכל מחיר.