ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל, יום ב' 7.12.09, בוקר
שחר של גשם בלתי פוסק ואין מסתור ממנו, לא תחת מטריה ובודאי בהיעדר אמצעי הגנה מפניו כאשר מדובר במאות ואלפי אנשים. וגם, כולנו 'ציונה'.
אירתאח
4:00 - הגענו אפילו כמה דקות לפני ארבע. בעלטה השוררת ומהמרחק בו אנחנו עומדות בשל התלתליות שהוסיפו לכבודנו, ניתן להבחין בצלליות המקובצות בצפיפות סמוך לקרוסלות מהן נכנסים לשביל המוביל אל עמדות הבידוק. נראה שאנשים מחפשים כל מסתור אפשרי מפני הגשם והשביל המוביל מכיוון טול-כארם אל הקרוסלות ריק לפי שעה.
על אף השעה המחסום אינו מופעל.
4:23 -אין שום אות לפתיחת השערים, לא כריזה, לא שקשוק מתכת, אולם המון אדם נוהר לכיוון הקרוסלות ורק הקול המצטבר של הדיבור ביניהם נישא באוויר.
4:27 - סוף סוף ניתן האות. אורות ירוקים נדלקים במיתקן הקרוסלות והקול הגברי ברמקול (והעין הנעלמה) משועשע ומסתלבט מכריז: קצת גשם, בוקר טוב, תיכף תיכנסו, לא לשכוח (שורה של הוראות בערבית), שיהיה יום טוב, עוד דקה אנחנו פותחים. ואחר כך הוא מוסיף: אני רואה שגם ציונה פה, באה להשתתף איתכם בשמחה.
הקרוסלות מופעלות ואנשים מתחילים לרוץ והרמקול ממשיך להנחות: שווייה, שווייה, וואחד, וואחד... אני לא רוצה לראות ... בצד. לא לשים תיקים בצד....מעסלאם, שלום, ביי ביי, תעלי, תעלי... לא לדחוף, לא לדחוף, יאללה. אם אתם תדחפו אני אעצור... טוב, אני סוגר...
'תרבות' המחסום מתקיימת בין אם המפעילים את המחסום הם חיילים ובין אם הם אזרחים.
עברנו לאזור היציאה.
4:36 - אנשים החלו לצאת מהמיתקן. אל הגשם המתגבר עוד יותר. מזל שאין כמעט רוח ובכל זאת, אנשים נרטבים, גם אלה שמצויידים במטריות ו/או במעילי גשם.
פרגולת העץ שהותקנה מעל אזור היציאה יכולה להכיל תחתיה כ-30 איש ולא יותר. אנשים עומדים שם וזרם היוצאים לא פוסק. לאנשים אין ברירה, צריך להתפרנס והם ממשיכים למיגרש החניה.
אשה שיצאה מתלוננת שנשים וגברים עוברים יחד וזה לא טוב.
גבר מתלונן שלא פתחו את השירותים. נעמי הולכת לדבר על כך עם המאבטח במיגרש החניה (שמכריז עם בואנו כי המיגרש הוא 'פרטי'). השירותים נפתחו.
בשל האנשים העומדים תחת הפרגולה, לא יכולנו לאמוד את קצב היוצאים; ב-5 ספרנו 16 איש בדקה. אולם, בזמן שהותנו לא היו הפסקות בזרם היוצאים.
נרטבנו מאד גם אנחנו ותחושת אין-האונים שחשנו למול האנשים הנרטבים מהגשם החישה את עזיבתנו את המחסום.
5:18 - עזבנו וראינו שאנשים שעמדו קודם מעברו ה'פלסטיני' של המחסום מסתופפים עכשיו תחת הסככה הצמודה למיגרש החניה בכיוון היציאה. גם שטחה של הסככה הזאת מוגבל ואנשים עומדים על הספסלים ובכל נקודה בה ניתן להימנע מהגשם. לרבים אין שם מקום.
5:50 - אייל
בשטח שלפני המחסום, שבדרך כלל עמוס כלי רכב ואנשים הממתינים להסעות ולמעסיקים, ריק יחסית. פה ושם נראות קבוצות קטנות של אנשים מכונסות יחד תחת יריעת ניילון
, או מטריה אחת. הגשם לא מאפשר להדליק מדורה על מנת להתחמם.
גם כאן אנשים מתלוננים על היעדר סככה ראויה.
דיברנו עם אדם העובד במסגרות בפתח-תקוה. הוא במחסום מ-5 ומחכה למעסיקו שיאסוף אותו ב-6:30. אם כך, מדוע הגיע מוקדם כל כך למחסום? כי אף פעם אי אפשר לדעת כמה זמן יקח לעבור אותו.
אין כמו חוסר ודאות כדי למשמע אנשים ולשלוט בהם.