קלנדיה, יום א' 29.11.09, אחה"צ

צופות: 
רוני ה' ותמר פ' (מדווחת וצלמה). אורח: ג'ונתן, סטודנט קנדי
29/11/2009
|
אחה"צ

כט' בנובמבר למועדינו,  עיד-אל-אידחא למועדם


"זה  בשביל להשפיל אותנו,"
אמר זקן שהורד מהאוטובוס עם שאר נוסעיו.

קשה היה באחר צהריים זה לשלול את דבריו, כמו את אלו שאמר לנו מכר בנימת השלמה וקבלת הדין: "זה בגלל שיש לנו היום חג".
אז בגלל שיש להם חג הם הגיעו בהמוניהם, לבושים בבגדי מחלצות על זקניהם וטפם, ברכביהם הפרטיים ובתחבורה ציבורית, כדי לעבור לעברו האחר של המחסום לביקורי משפחות.

לא זו בלבד שלא היו הקלות לרגל החג, גם "ההחמרות" הרגילות הוחמרו:

- "הנחת הגיל" הנוהגת לפרקים ומאפשרת לקשישים ועוללים לחצות את המחסום בתוך האוטובוס - נמחקה.

- בעלי רכבים מורשי המעבר עם רכבם - רוחרחו ע"י כלב "אזרחי" מונחה בידי אזרח ועל כולם הגנו  כתות רובים אזרחיים (ראו בתמונה).

ג'יפ משטרתי ממוגן ביצע בכיכר שמול מחנה הפליטים ובסמוך לילדים/הנערים הרוכלים את שקרוי בעגה הצה"לית: "פטרול אלים": חג סביבם שוב ושוב תוך חריקות בלמים וקולות מחרישי אוזניים שבקעו מהמנוע מתוך כוונת התגרות ברורה, כשהיושב בסמוך לנהג מכוון כל העת קנה אקדח אל מול פני כל הנקרה בדרכו - בבחינת תיקווה יותר מאשר מתוך חשש.

כך סובב הרכב בחזיתן של החנויות, סביב יושבי המכוניות הממתינים בתור הדחוס שלפני המחסום, עד שנמצא לו גואל בדמותו של אחד הנערים שהרים את הכפפה -  הרים אבן והשליכה לעבר הרכב לשמחת לבם ופניהם של יושביו. (ראו בתמונה).

שמחה רבה נגרמה גם למאבטחים שעמדו מאחורי גדרות המחסום וצפו בשתי נשים צעירות שקיפלו עגלת תינוק, שהרי שער העגלות איבד מזה כבר את יכולת הפתיחה שהייתה לו עם לידתו (ראו בתמונה).

מי שלא שמח היה נהג משאית תושב כופר-עקב שצווה ע"י חיילת במחסום הרכבים לשוב על עקבותיו בטענה שבקלנדיה לא בודקים משאות. כן, את זה גם האיש ידע, אבל המטען שעל משאיתו היה של ארגזי פלסטיק ריקים שלמתבונן דרכם נגלה מבעד לחריצי הארגזים העבר האחר ולא היה ספק  שכולם ריקים. החיילת התעקשה. סדר הרי חייב להיות במחסום ולא יתכן שמוצא פיה  יומרה. אבל האיש, ששני בניו הקטנים ישבו לידו התעקש גם הוא:

- "אין לי חמרי נפץ, אין לי פצצות, הכול ריק..."

- "יאללה, יאללה.... אני יכולה (לא שמענו מה היא יכולה)"

- "אל תאיימי עלי ואל תגידי לי יאללה יאללה!"

- "אתה מעכב את התנועה"

- "את מעכבת את התנועה, לא אני!"

החיילת הזמינה את המשטרה והגיע שאול השוטר, סמכותי וזעוף למראה. תחיה נזף בי :"את יודעת שאסור לך לצלם פה!", אז פנה לטפל בנהג הסורר וטען נגדו שאינו שומע לחיילת. האיש בשלו:"היא מדברת מהראש שלה, זה לא חוקים!"

אבל כבכרוניקה ידועה מראש, כחצי שעה לאחר תחילת המפגש -  נהג פלסטיני/חיילת עם רובה, השוטר גיבה את החיילת וגם לה הייתה קצת שמחה בערב חגיגי זה. והנהג - סב על עקבותיו בחברת שני בניו וארגזי הפלסטיק הריקים.

עיד-סעיד.