ארתאח (שער אפרים), ג'וברה (כפריאת), דיר שאראף (חביות), עזון, ענבתא, קלקיליה, ראס עטיה, יום א' 1.11.09, אחה"צ

סיכום
בדרך בחזרה היום מהשטחים הכבושים, נזכרתי בשיר של טניסון, "הפלג."  אולי המשורר לא יתנגד לשמוש במילותיו בכדי להתמודד  עם מצב החירום של הכיבוש במזרח התיכון של ימינו:  "בני אנוש באים והולכים, אך אני (הכיבוש) נשאר לנצח."  במקום "בני אנוש" יש לנו מחסומים וחסימות העולים ויורדים, מחסומים מאוישים ושאינם מאוישים.  לא חשוב - הכיבוש נמשך.  למעשה, אחת התופעות החמורות ביותר הקיימות היום בשטחים הכבושים הוא המצב בקו התפר, ליד גדר ההפרדה.

12:45  ראס עטיה
עברנו את העבודות ליד אלפי מנשה, המקום שבו גדר ההפרדה, עם לוחות הבטון שלו, הולך ונבנה באיטיות ובזהירות, מכער את הנוף ולבטח מעמיק את היסורים של הפלסטינים אשר גרים בסביבתו או שאדמותיהם נמצאות לידו.

הילדים יוצאים מבית הספר מעבר לגדר ההפרדה, צודעים הביתה לכפר השכן, מלבד הילד הבדואי הגר באוהל ליד המסום, כובשים את יצרם כאשר הם עוברים ליד שלושת החיילים.  הללו אורמים לנו, לסירוגים, כי אסור לנו לצלם, אך נער פלסטיני כבר סיפר לנו כי הפמקד "טוב."  הוא באמת מפטפט אתנו, ולא מתערב במעשינו ונותן לנו לעמוד היכן שאנו עומדות.

13:15  קלקיליה
אין על מה לכתוב השבוע.  המחסום אינו פועל. יש רק חייל בודד במגדל התצפית הצבאי, משחק עם הטלפון הנייד שלו, ורכבים ישראלים (לוחיות צהובות) ופלסטינים עוברים חופשי לאן שרוצים (כך נדמה לנו, לפחות).
אנו שמות לב למודעות הגדולות של סוכנות הסיוע של ממשלת ארה"ב בשני צידי המחסום הלא-פעיל, וגם על כביש מס' 55.  על אחת רואים אם מביטה בחיב-ה בילדה הקטן, באחרת אשה צעירה לומדת לתפעל מצלמת וידיאו.

עזון
כמו בשבוע שעבר, העיירה אינה חסומה בערימת העפר המפלצתית וקוביות הבטון שהכובש מספק מעת לעת.

14:45 ענבתא
גם כאן רכבים עוברים חופשי בשני הכיוונים, אך ג'פ משטרה כחול עומד בצד, ושוטר, המטייל לו באמצע הכביש, מתכונן לעצור רכבים.

15:00 ג'וברה
שמונה חיילים במחסום; מסתמן חילופי משמרת.  המפקד אומר, "טוב לראות אותכן," ושולח חייל לפתוח את השער כדי שנוכל להכנס לכפר ברכב ולהמשיך ל:

15:15  שער מס' 753
שני דגלי ישראל מסכנים, קרועים ומלוכלכים מתנופפים ברוח.  מכונית ומשאית מוכנות לחצות מעברו המזרחי של גדר ההפרדה.  קבוצה של ארבעה גברים המתגוררים בסור אך עובדים בג'ובארה נאלצים לצאת מהאוטו שבו הגיעו מהכפר, וכמו במחסומי העבר הגדולים הם חייבים להתקדם אחד-אחד את הבודקה לבדיקה - כאן אין הוא אלא אוהל מאולתר - בתהליך הרגיל והמייגע.  הגברים מכירים את השגרה ומחכים בסבלנות לחיילים לבדוק את תעודות הזהות שלהם והאישורים מול הרשימה שלידם.  מעוכב יושב ליד השער הפתוח, אך מיד אחרי שהחנינו את רכבינו החיילים ניגשים אליו, כנראה אומרים לו לקום, והוא מתחיל ללכת, ואז לרוץ וחוצה את גדר ההפרדה לכיוון א-ראס.  ברור כי כאשר מחסום ווטש מגיעה, יש תוצאות!

15:45  שער אפרים/ארתאח
אנו תוהות האם לנוכחותינו לא הייתה השפעה גם כאן.  כאשר אנו מגיעות, תור של גברים מחכה להכנס ל"מסוף."  כאשר אנו מתקרבות לקרוסלות בכניסה, אנו רואות כי שטח המסוף חולק לשניים, ודלת מתכת מתקפלת חוצה את הפרוזדור לרוחב.  רק אשנב אחד היה פתוח, אך עד שאנו מביטות פנימה, עוד אחד התחיל לפעול.  אנשים עוברים במהירות, והפלסטינים - כמעט כל הגברים, ואשה אחת - מתלוננים על הבוקר.  "אתן צריכות לבא בבקרים."  כאשר אנו עוזבות, אנו מבחינות באחד מהאזרחים שמפעילים את המחסום עומד ליד חלון פתוח מעל לכניסה.  עיניו עוקבות אחרינו, והוא עובר לחלון פתוח אחר בזמן שאנו חוזרות למכונית במגרש החניה.  אנו תוהות!