קלנדיה, יום ב' 16.11.09, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
נטע ע' ואביטל ט' (מדווחת)
16/11/2009
|
בוקר

 

בוקר נורא , נורא ואיום . כל הסבל שהמחסום גורם כבר שנים לציבור כה גדול התרכז בבוקר זה. מלים , ספרים ,תיאטרון , דוחות , סרטים , צילומים , מאמרים ,הרצאות , תחינות , ישיבות ודיונים לא יבקיעו את הסבל שנאסף בין גדרות הברזל , הכלובים הצרים להחריד המובילים לשערי ברזל , שערי הברזל הנחסמים אחרי שנייה והקור המקפיא בעיני השומרים מול עיני ילדות וקשישים חולים.

שער ברזל מסתובב לילדים , נשים ,קשישים וחולים שאחריו עוד שער ברזל , כי זו אוכלוסייה מסוכנת במיוחד ולכן היא צריכה להתענות על פני שני שעריםinfo-icon מסתובבים סמוכים בטרם יצאו למסלול המגודר היטב בדרך לשרוולי הבדיקות . גבר קשיש מאד וכבד צעד עם מקל , שאשתו אוחזת בזרועו  לבל ייפול , מתמרן פעמיים את כניסתו לתוך המשולש הצר של השער המסתובב כשאשתו חוששת לשחרר את זרועה התומכת ומסביבו תור עצבני ולחוץ של תלמידים בני עשרה שקופצים לפני כולם ואימהות וילדים קטנטנים שנמחצים בין הרגליים . לדברי הפועלים רבי הניסיון , הם שחווים הכול על גופם , האחראי על כל מעבר התורים היומי הוא השוטר והשוטר של היום הוא הבלגניסט מכולם .
תורנות שלו היא מרשם בטוח להמתנה של שעות .  זה סיפורו של הבוקר :

נטע הגיעה בערך ב - 6.00 ואני הגעתי ב - 6.20 וילדים קטנים עם ילקוטים כבר ממהרים

בין המכוניות . התורים ארוכים כמעט עד למגרש החנייה. אנשים רבים יושבים וממתינים על הספסלים עד שיתפוגג הלחץ האיום ויהיה להם סיכוי להגיע לעבודה ללא פציעות ושברים בצלעות . אנשים צעירים מספרים על ידיים ורגליים שבורות . והשערים נפתחים בכל 10 דקות לשניות ספורות בלבד. בפנים השרוולים מתפנים , אך שערי הברזל לא נפתחים מול הלחץ והכאב והזעם.

עוד מעט 7.00 , שעת תחילת העבודה . מי שהגיע בחמש עדיין ממתין .

טלפונים תכופים למוקד ולמפקד עוטף ירושלים . האם עזרו הטלפונים? כשהלכנו

(ב - 9.00 !) המתינו עוד אנשים רבים בסככה .

נטע מבקשת ללא הפסק מן החיילים שיבדקו את השרוולים המתרוקנים ויפתחו את השערים.

ב - 7.10 נפתחים השערים בפעם הרביעית בלבד והשוטר נראה מבסוט לחלוטין . רחב ומוצק וגלוח ראש , אי אפשר לראות את שמו בשל השכפ"צ , מוקף בקציני צה"ל עם נשק שלוף שמוכנים אולי להאזין ולבדוק אישורים ולשוחח עם חולים מודאגים , אך הכוח אמר לא.

7.11 - הפתעה - הגיע שוטר וותיק יותר ובעודו עונד שכפ"צ פתח מיד את השערים. עכשיו מצטרפים גם יושבי הספסלים שממתינים מ - 5.00 בבוקר . התור משתרע עד לחנייה .

אפשר גם אפשר לפתוח את שערי הברזל לעתים קרובות . אפשר גם אפשר לטפל באנשים ביתר מהירות ורצון טוב ולהקטין את הסבל היומי ולשחררם לעבודתם , לבתי הספר ולבתי החולים . אך כל הפיקודים והמח"טים מפקירים את שלומם של אלפי אנשים לרצונותיו וגחמותיו  של שוטר אחד.

ב - 7.20 התור עומד , מאות ממתינים , שקט גמור .

לתור הנשים מגיע קשיש על כיסא גלגלים ומוכנס מחוץ לתור .

אם עם תינוק בדרכה לבית חולים ואב זקן מובל בידו ע"י בן מבוגר ודאוג.

7.22 - פתיחה של שערי הפועלים וכעבור כשתי דקות השערים נפתחים עוד וכך הם ייפתחו עתה כל כמה דקות . אך התור בחוץ ארוך , עד קצה הסככה.

נטע ממשיכה לצעוק שהשרוולים ריקים ובסככה תורים אינסופיים . אך השיטה תמשיך.

שקט גמור של השלמה שורר במקום ב - 8.00 . רוב הממתינים היו צריכים להיות בעבודתם לפני שעה . שיחות על תור הנשים והילדים, מי קודם , מי שממהר לעבודתו במפעל ובבניין או המורה והתלמיד והרופא והחולה . אין תשובה גם למקשים שבשואלים . אך השאלה  מדוע לא מתייחסים אליהם כאל בני אדם נשאלת בכאב שוב ושוב.

שער הנשים , הילדים ,הקשישים והחולים הנקרא משום מה "הומניטרי" נפתח היום מוקדם . רוב הזמן ממתינים לידו עשרות אנשים והשרוול הפנימי מלא . בין 7.00 ל - 7.45 ספרתי לידו בכל רגע נתון בין 40 ל - 80 ממתינים , ב - 7.45 התרוקן לחלוטין להרף עין וב - 8.30 השתרך שם  תור יותר ארוך משאר התורים. כשליוויתי שתי ילדות קטנות ואביהן בשער המיוחד להן עמדו מסביבי קשישים שרגליהם כשלו , ילדים קטנטנים ואותם בני עשרה פזיזים שאיחרו כבר לשיעור. היה צריך להיאבק פעמיים על מקום בשני השערים שימנע פגיעה בכתפי וידי הילדות ולפנות מקום לקשישים שהליכתם כה איטית . . שרוולinfo-icon הבדיקה של הנשים והילדים היה מלא כולו כששאר השרוולים חצי ריקים.

מעט אחרי תשע המשכנו לדרכנו כשהסככה עדיין מלאה בממתינים . 

תורת התורים היא תורה מתמטית העוסקת בתורי המתנה , כענף בחקר הביצועים. היא עוסקת כמובן בתורים של לקוחות בנקים ועיריות וקופות חולים ושאר מקומות ממוזגים ומחוממים .

אולי יתמחה שר בטחוננו המתמטי וחוקר הביצועים בתור של קלנדיה , בעיקר בימי שני.

הדיווחים משתי משמרות של ימי שני בבוקר בחודשים האחרונים :

בנובמבר מדווחות ג'ודי ומאיה :

הבוקר הייתה  קטסטרופה: מאות אנשים נדחפים , מטפסים אחד על  גבו של השני .מכות  בין הממתינים בתור, צעקות,  קללות , וכל זה למרות  שהתור זז אבל לאט מדי  . רק אחרי שנאספים שוב מספיק אנשים ליד השער הוא פותח אותו שוב.  

ובאוגוסט מדווחות ג'ודי ונועה על בוקר נורא , כשבחמש ועשרה בבוקר הופרדו אם ובנה , בדרכם לטיפול כליות , על ידי חבורת ממתינים אלימה במיוחד ,האם בחוץ ללא כל אפשרות להגיע לקרוסלה והילד בפנים , מפוחד ובודד . השוטר הרגוע הגיע כעבור יותר משעה וחצי ודרש מן הילד לצאת לאם ורק טלפונים למוקד הניעו לבסוף את פתיחתו של שער שאפשר לאם להצטרף לבנה.

בדוח זה מצאתי את המשפט המאפיין את ההתנהלות במשמרותיו של השוטר וכל מילה נוספת מיותרת :

רק אחרי שנאספים שוב מספיק אנשים ליד השער הוא פותח אותו שוב