בית אומר, בית לחם, מת"ק עציון, נבי יונס, יום ב' 19.10.09, בוקר
07.10 מחסום 300
חמש עמדות פתוחות, בכל אחת תור צפוף של עשרות אנשים, מתקדם לאט. לפתע שלוש עמדות נסגרות, האנשים אינם יודעים אם עליהם להמשיך לחכות או לעבור לעמדה. מי שהיו ראשונים מנסים להישאר בתחילת התור. בעמדה השכנה הכעס והמהומה גדולים. בשתי העמדות הנותרות מתקדמים לאט. באחת מהן חיילת בשם רעות צועקת על האנשים ועובדת לאט מאוד. היא לא נתנה לילדה כבת שמונה לעבור לביה"ס מאחר וה"קושן" היה צילום ולא מקור. אחיה ואחותה עברו, והחיילת לא אישרה לילדה לעבור. פנינו לעזרת חייל, ולבקשתנו הזעיק קצין משטרה שלא הגיע מיד. החיילת התרגזה ודרשה מהחייל בגסות לשלוח את שלושת הילדים בחזרה והוא מילא אחר דבריה. עד שהיגיע הקצין הילדים כבר לא היו בשטח.
הקצין הסביר שבשבוע שעבר ניסה לעבור ילד עם קושן לא לו. התברר שמעבירים קושן בתשלום מאחד
לשני. הסיפור לא נראה לי, אבל הסכנה הגדולה למדינת ישראל בתלמידת כיתה ב או ג היא ברורה.
בהמשך שמעתי את החיילת מקללת אישה צעירה שנשאה תינוק בזרועותיה ובידה הפנויה הושיטה ת.ז. וכן פרסה את האישור מול החלון. היא לא עשתה זאת במהירות הראויה בעיני החיילת והיא, החיילת, קללה בערבית. אסתפק בראשי תיבות: כ"א. כמובן שנגיש תלונה.
08.15 מת"ק
עציון היום ומחר המת"ק עובד במתכונת שבת. החיילים עסוקים במשימה כלשהי. החייל מהחלון נעלם ואנשים מחכים. אחרי טלפון למשרד הוא הגיע והכניס את המחכים.
08.45 בית אומר אנשים אחדים פנו בבעיות משטרה, חלקן מורכבות. התעכבנו זמן רב יותר. נתקלנו שוב בעו"ד מערביי ישראל המנצלים את המצב והונו פלסטינים.
10.00 נבי יונס גם פה חיכו לנו כמה אנשים בבעיות שונות שאנחנו מנסות לעזור בפתרונן עד כמה שניתן לנו. אחרי כשעה סיימנו ופנינו לדרכנו הביתה.