ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 1.11.09, אחה"צ

צופות: 
רוני המרמן, הילה דודסקו (מצטרפת חדשה) ותמר פלישמן (מדוחת וצלמה)
01/11/2009
|
אחה"צ

"והילה מצפצפת"


במחסום קלנדיה:

3.30: למראה אמבולנס שהגיע מהשטחים מיהרנו אל המחסום בניסיון להגיע לפניו אל העבר האחר.

 נכנסנו שלשתינו בדבוקה אחת אל מול פני שלוש היילות בעמדה הסטרילית הממוגנת, הנחנו את חפצינו כנדרש על מסוע מכונת השיקוף וצעדנו לעבר החלון להצגת תעודות הזהות. גלאי המתכות צפצף כשעברה הילה מתחתיו. בדיקה קפדנית בכיסיה לא העלתה דבר. הילה נסוגה לאחור  בפקודת החיילת, שבה וצעדה פנימה ושוב נשמע הצפצוף ממקור בלתי ידוע על גופה. באין לה חגורה וכיסיה ריקים, הורדנו מחולצתה את תג מחסוםווטש.  הילה פוסעת הלוך ושוב: מצפצפת ב"הלוך", ב"שוב" לא תמיד. האינטרקום בעמדה זו מקולקל. התקשורת עם החיילות התבצעה בצעקות ובמימיקה. כל אותה עת, נשמעו  מהמסלולים האחרים השאגות הבלתי מובנות הרגילות. בזה "שלנו" רק צפצופים מגופה של הילה.

החיילת המפקדת שעצרה את מעבר הפלסטינים החלה מגלה סימני עצבנות (גם אנחנו) ודרשה שרוני ואני נעבור אל העבר האחר. סירבנו לעזוב חברה חדשה ודרשנו שתבוא חיילת ותערוך בדיקה ידנית.

כנראה בשל אירועי השבוע שעבר פחדם של החיילים לעמוד חשופים בסביבת פלסטינים גבר.

בשעה 3.55, 25 דקות לאחר שנכנסנו לאזור הבידוק(!) הגיע קצין, אך לא העז לגשת ל"אזור הסכנה", קרי: אלינו. מבעד לסורגים ניהל שיחה בטלה עם הילה :"תבדקי אם יש מטבעות בכיסים... אולי זה מפתחות"... "אולי" ו"אולי"... כל ארסנל ה"אולי" שכבר שאלו החיילות.  גם הורדת טבעת הנישואים מאצבעה של הילה לא הועילה, הילה המשיכה לצפצף. בהלוך - תמיד, בחזור - לפעמים.

רק בשעה 4.05 העלתה החיילת המפקדת את האפוד הקראמי על גופה, פתחה חריץ בדלת הממוגנת המפרידה בין עמדת הצבא לעוברים במחסום, הכניסה את הילה לחדר הפנימי, ערכה בדיקה שטחית על גופה תוך שהיא אומרת בטון נבוך עד מתנצל:"שמעי, לא נעים לי, בדרך כלל אני רגילה לעשות את זה לערבים..."

 

בצד האחר כבר לא היו אמבולנסים. כן היו שני שוטרים ואופנוע שעצרו רכבים ובדקו את תקינותם.

בחור תושב העיר העתיקה שעמד זמן רב חסר מעש ממתין למכרים, שטח באוזנינו את משנתו על טיבו של המחסום:"פה, הכי קטן - הכי זבל. פה, במקום להעביר אמבולנס בדקה, אישה יכולה לחכות שעתיים בדרך לבית חולים".

טלוויזיה עוברת מחסום: מעבירים טלויזיה

חמישה גברים נושאי טלוויזיה חדשה, גדולת מסך, ארוזה בקופסה המקורית, הגיעו מכוון ירושלים וביקשו לעבור לכוון רמאללה. השער הקרוי "הומניטארי" סגור ומסוגר. משהצליחו למשוך את תשומת לב החייל בקופסת הזכוכית ולבקש שיפתח עבורם את השער, נשמעה קריאה במערכת הקריזה:"את השער הזה אני לא פותח!". העברת הטלויזיה

"זבל כזה עוד לא ראיתי" אמר אחד הבחורים בתגובה וחמישתם נערכו במהרה, בתושייה ובעבודת צוות  העבירו את הטלוויזיה, חלק אחר חלק מבעד לחריץ צר שמעל סורגי המתכת.

מחסום ג'בע (ליל):

תור מכוניות ארוך לפני המחסום אינו דבר שבשגרה. הם הרי בודקים רק את הנוסעים במסלול הנגדי.

גם החיילים (יחידת המילואים הוחלפה בחיילים סדירים) לא ידעו את סיבת הפקק שהמשיך הלאה עד התנחלות "אדם".

החיילים הרי יודעים, או אמורים לדעת, רק את הקורה נקודתית וחסרים את התמונה הכללית. עובדה המשרתת היטב את המערכת.

החיילים היו עסוקים מרבית הזמן  בבדיקת רכב פלסטיני ונהגו שהוסתו אל צד המחסום. אחד החיילים כוון את קנה רובהו אל "הסכנה", חברו פשפש בקרבי המכונית ובצרור ניירות הנהג. משלא נמצא פסול באיש וברכב שולחו השניים לדרכם.