קלנדיה, יום א' 8.11.09, בוקר
06:00 מחסום קלנדיה הרבה אנשים וצעקות קדמו את פנינו. אולם הכניסה מלא, התור מבולגן, צעירים דוחפים וקופצים מעל, הרבה מאוד גברים יושבים על הספסלים כדי לא להשתתף במהומה. לא מעט אנשים עומדים גם בכניסה לפתח ההומניטארי.
כל זמן המשמרת היו המון אנשים, צעקות ודחיפות והרגשה של חוסר שליטה.
אנשי ה-EPPI אמרו שמהתחלה טורטרו האנשים כשבכל פעם פתחו מסלול אחר והאנשים רצו ממסלול למסלול. גם הבדיקות התנהלו לאט:
משעה 05:10 -05:30 עברו 167 אנשים בתור אחד
משעה 05:30- 06:00 עברו 449 לעיתים במסלול 2 ולעתים ב-3.
משעה 06:00 - 06:30 עברו 343 כל פעם במסלול אחר
משעה 06:30- 07:00 עברו 66 בשלושה מסלולים
משעה 07:00 - 07:30 עברו 162 בשלושה מסלולים
משעה 07:30- 08:00 עברו 250 לעתים במסלול 2 ולעתים ב-3
משעה 06:30 - 08:00 עברו 630 אנשים במסלול ההומניטארי.
סה'כ 1444 במסלולים הרגילים + 630 בהומניטארי.
הכול התנהל לאט ובכעס, ברור הקשר בין אטיות הבדיקה בפנים והלחץ בחוץ: "עשרים דקות אני עומד באותו מקום" או "כמה זמן אנחנו בשביל לעבור 5 מטר".
רק אחרי 08:30 התמעט התור ואז החיילת שראשה היה מונח על השולחן ועיניה עצומות שוב פתחה פעם מסלול 2 פעם 3, ככה סתם לטרטר.
היו לנו חילופי דברים קשים עם הסרן קצין המת"ק שאיננו מבין מה זה תור הומניטארי ונוהג באדנות שקשה לסבול.
ביציאה דרך תור הרכבים ניקו לנו באלימות את חלון האוטו ופתחו את הדלת האחורית ולקחו את התיק של רוני ושקיות נוספות. בחור צעיר רץ אחריהם, לאחר מכן מכונית עם שני בחורים שתפסו אותם והחזירו את התיקים. כנראה שזו התארגנות שיש לה קשר למשטרה הפלסטינית. הם סרבו לקבל כסף ואמרו שחשוב להם שלא נפגע במיוחד מחסוםווטש.
מוכר הקפה הזעיק את המשטרה הפלסטינית שאמורה הייתה לבוא, חכינו עוד מספר דקות והלכנו. היה מאוד לא נעים.