קלנדיה, יום א' 1.11.09, בוקר

צופות: 
רוני פ., רותי ר.
01/11/2009
|
בוקר

06:00   קלנדיה  - תור ארוך עם שני ראשים שמתפתל עד לכביש שמעבר לאולם הכניסה. נמצאים שם כבר ארבעה חברי ה- EPPI מהקבוצה החדשה.
השטח שלפני המעבר ההומניטארי הולך ומתמלא בנשים, תלמידים, בני 60 ומעלה. אחרי כחצי שעה מגיעים אנשי המת'ק ו"מזרימים" פנימה את העומדים בתור. מקפידים יותר מתמיד שהנכנסים בתור הומניטארי אמנם זכאים. פותחים את השער הזה רק ל- 6-7 אנשים בכל פעם, כך שקבוצת האנשים בתור זה נשארת מעובה וגדלה.
התור לקרוסלות נפתח מידי כמה דקות ומעמיס עוד ועוד אנשים לתוך הרחבה בדרך לחדרי הבדיקה.      
ילדה קטנה כבת 7 בתלבושת בית ספר מפוספסת ירוק לבן עם תיק ורוד עם כתפיה מנסה להיכנס לתור הגברים, הם נדחפים ולא נותנים לה להיכנס. היא עומדת וליד הגדר ובוכה. המראה הזה של הילדה הקטנה ליד התור של הגברים הנדחפים הוא בלתי נסבל, לחשוב שקטנה כזו תדחף בין על הגברים כדי להגיע לבית הספר בזמן. אני לוקחת אותה לתור ההומניטארי, אלא שגם זה איננו מקום לילדה בת 7. אני דוחפת אותה לפני ומלטפת אותה בכתפיה ומנסה לתפוס את עיני פותחי השער, אך לפנינו נדחפים עוד עשרות אנשים, ביניהם עוד ילדים. אשה אחת לוקחת חסות על הילדה. לקח עוד 3 פתיחות של השער עד שהקטנה הזו עברה ואז היא הגיעה לתור הענק שלפני חדרי הבדיקה ואבדתי אותה.
שתי אמהות עם תינוקות על זרועותיהן עומדות לפני השער ההומניטארי כדי להשגיח שילדיהן עברו בשלום את ההשתדלות ההומניטארית הזו של מדינת ישראל. מרמאללה הן צריכות לבוא עם תינוקותיהן כדי להשגיח. ומה תעשינה כשירד גשם ויהיה באמת קר?
יש מקום לפנות לגורמים המחליטים כדי שייפתח שער מיוחד לילדים הקטנים.