בית לחם, מת"ק עציון, יום א' 11.10.09, אחה"צ

מת"ק עציון, 15:00: בחדר ההמתנה חיכו כ-30 אנשים. בידי רבים מהם ראינו מעטפות. בקשנו לברר מה במעטפה וגילינו חידוש: טפסי הבקשה לכרטיס המגנטי שאנחנו מכירים, אלה שנרכשים במת"ק הפלסטיני, נמסרים עכשיו לאנשים במעטפות. איש אחד חיכה לשחרור חבר מחקירת שב"כ וכל היתר, ביניהם נשים רבות, חיכו להנפקת כרטיסים מגנטיים. בכל פעם שהקרוסלה נפתחה נכנסו כ-10 ממתינים, ולאחר כשעה התרוקן אולם ההמתנה.

 תוך כדי ההמתנה התפתחה שיחה בינינו לבין אישה מבית ג'אלה שחיכתה לשלוש נשים מבוגרות, אימה חמותה וחברה שלהן. באנגלית רהוטה היא סיפרה לנו כי היא ובעלה מנהלים בית דפוס ומשרד לקידום מכירות ועסקיהם טובים. הכיבוש והשלכותיו היו כמובן הנושא העיקרי בשיחה. האישה סיפרה כי הם ממעטים לצאת לירושלים, או בכלל לטיולים כי אין שימחה בחייהם וקשה לעבור בדרכים העוקפות ובמחסומים. עוד אנו משוחחות ניגשה אלינו  בחורה צעירה, נאה במיוחד, דוברת עברית רהוטה ושאלה אותנו האם אנחנו משקיפות גם במת"ק הפלסטיני והאם "יש לנו שם דיבור". בפיה תלונות קשות על הנעשה שם, ועל היחס אל פונים. הסברנו שקצרה ידינו מלסייע אך התענינו מה מקור העברית המעולה שבפיה. הסתבר כי היא בחורה ישראלית שנישאה לפני שבע שנים לבחור פלסטיני שהכירה בקורס כלשהו. מאז שהשניים נישאו בקפריסין, הם חיים רוב הזמן בבית הבעל. אחת לשלושה חודשים, הבעל מקבל אישור לבקר את אשתו בביתה לשלושה ימים. בינתיים יצאו הנשים המבוגרות בצחוק ו"בריקוד" ונתקבלו בצהלות "מברוק". הן עכשיו בעלות כרטיס מגנטי, ו"החבורה" כולה נפרדה אישה אישה לדרכה וגורלה.  5  אנשים נוספים מגיעים בטפטוף, גם הם כולם מבקשי כרטיסים מגנטיים למעט אחד שאשתו כיבסה את האישור יקר המציאות שלו. הוא מאד מקווה שיתנו לו אישור חלופי תמורת הפרורים שהוא שומר בידו מכל משמר. הם נאלצים להמתין ולא מבינים מדוע שכן הם מעטים. אנחנו מסבירות שבמשרד פנימה כ-20 אישה ואיש והם נרגעים. החייל בחלון, שדיבר גם ערבית סבירה גם אנגלית טובה נהג בפונים בנימוס ובדרך ארץ ראויים לציון. 

מחסום בית לחם, 16:00: תנועה ערה מאד של פועלים החוזרים מעבודתם. ארבע תחנות מאוישות והמעבר מהיר וחלק. שתי קבוצות של תיירים עברו בדרכם מבית לחם לירושלים.