בית לחם, יום ו' 2.10.09, בוקר

צופות: 
קלר א.(משקיפה ומדווחת)
02/10/2009
|
בוקר

 09:15 – 10:45

בית לחם

  תקציר: האחיינית הגיעה מחברון ושבה על עקבותיה.           
גסות רוח ובוטות כלפי זוג מבוגר מנורווגיה.           
ושוב – כמה נלעג האישור מטעם דובר צה"ל באשר לנוכחותנו ב"מעבר" ולזכותנו לצלם.

סגרinfo-icon. מעט מאוד פלסטינים עוברים. בשני הכיוונים בעיקר תיירים בקבוצות. עמדה אחת פתוחה בלבד. 2 מאבטחים מסתובבים שם, מדברים עם החיילת שבעמדה. מגיעה אישה כבת 50 ועמה אחייניתה (כבת 14 – 15 ). אבל יש קושאן בערבית ואינה מלווה הורה לכן לא תעבור. השתיים שקטות ואינן מראות כל מצוקה או כעס. האישה עוברת, הנערה חוזרת כלעומת שבאה.  אני פונה למאבטח שדיבר עם האישה בערבית:

-          איזו עגמת נפש להגיע מחברון עד לכאן ולהיאלץ לחזור!

-          נכון אבל אני מעדיף לעצור אותה כאן. את יודעת מה עושים להם אם תופסים אותם בפנים ללא האישורים הדרושים!?

 מגיע זוג מבוגר מכיוון בית לחם. הגבר מצלם את ידה של פלסטינית במכונת הזיהוי. המאבטח מזנק ובבוטות מפתיעה (כי קודם, כלפי הפלסטיניות, דיבר דווקא בכבוד, מביע כמעט הזדהות) מתנפל, אומר שאסור לצלם, דורש לקבל את המצלמה. אני מתערבת ומציגה את המסמך הנלעג מטעם דובר צה"ל, שהוכיח כבר פעמים לא מעטות את חוסר יעילותו. המאבטח מאבד לחלוטין את איזונו ומתחיל לצרוח עליי. מתקרב המאבטח השני. שניהם מתעלמים לחלוטין מהמסמך, חוזרים ואומרים שאסור לצלם. הגבר מחזיק בידיים רועדות את המצלמה שלו ושואל מה לא בסדר, ומדוע לא כתוב בשום מקום שאסור לצלם, וטוען שצילם רק את היד על מכשיר הזיהוי. אשתו מספרת לי שהם מנורווגיה, שהוא היה כאן לפני כמה שנים עם משלחת אקומנית, שהם ביקרו בבית לחם ובבית סחור ושהם חוזרים למלון שלהם בירושלים. שניהם נראים קצת מבוהלים ואני אומרת להם באנגלית שלא כל כך אוהבים פה פעילי שלום ושחשוב שייספרו בנורווגיה את מה שהם חווים כרגע. זה מרתיח את המאבטחים והם צועקים לי ללכת ולהפסיק להפריע להם לעבוד. הם מזעיקים בקשר קצין אחראי:

-          יש פה אחת מחסוםווטש שמשתוללת ועושה פרובוקציות.

בינתיים כבר הראו לתייר את התמונה/תמונות האסורה/אסורות ודאגו שימחק. האישה עוד מנסה לדבר אל ליבו של המאבטח:

-          באתי לחגוג כאן יום הולדת 75 בפלסטין וחשבתי שזה יהיה יפה ומרגש.

המאבטח בגסות רוח מרים עיניים לשמיים ומסנן לחברו: - מה היא מדברת איתי עכשיו? שתלך כבר!בסופו של דבר מגיע הקצין, איש מג"ב חמוש מכף רגל עד ראש ובסיפוק גדול וזלזול תהומי, ובלי להסתכל על המסמך, מעיר באטיות מופרזת תוך הדגשת כל מילה: אנחנו לא צה"ל, אנחנו משטרה. הבנת עכשיו?!