א-ראם, ג'בע (ליל), חיזמה, יום ג' 4.8.09, אחה"צ
פיליס מדווחת
היינו משמרת אחה"צ בקלנדיה ועטרה ולא היה הרבה מה לדווח. כמעט ולא היו אנשים במחסום קלנדיה ובעטרה התנועה זרמה ללא הפרעה (חיילים לא נראו בשטח). אולם, כאשר חושבים על זה, המחסור בחומר לדווח הוא הוא עצם הדיווח: אנשים ממעטים לבוא למחסום כי הם אינם יכולים להגיע לירושלים. גם בבוקר, דווח לנו, התורים של היוצאים לעבודה בישראל הצטמצמו מאד. ישראל לא מנפיקה את האישורים וההיתרים הנחוצים וכך סוגרת את זרם הפלשתינים שהיו רוצים לחצות את הגבול כדי למצוא פרנסה אבל אינם יכולים.
15:30: מחסום עטרות: לא נצפה תור של מכוניות.
15:45: כמעט ולא היו הולכי רגל במחסום. המעבר היה מהיר ופעלו שני מסלולים עד שעזבנו את המחסום בשעה 16:45. בשעה 16:30 עברנו דרך המחסום למחסום הרכבים. ברחבת האוטובוסים חנה רכב טראנזיט כשכורסת עור ישנה עומדת לידו. שני הנוסעים, בעלי תעודות כחולות, המתינו שחיילת תבוא ותבדוק את הכורסה ותאשר את העברתה לירושלים. הנהג הצעיר התלונן על ההמתנה ואז הסתובבה החיילת ואמרה שייקח לה רק עוד שתי דקות עד שתתפנה אליו. ואמנם כך - היא באה בליווי מאבטח תוך זמן קצר, בדקה את הכורסה מכל עבר ונתנה לשני הבנים לקחת אותה הביתה לירושלים.
כאשר חזרנו דרך המחסום צפונה, ראינו שכל מכונות הזיהוי הביומטריות מושבתות ואף אחד אינו יכול לרשום את מעברו.
16:45: מקלנדיה נסענו לראות את הגרפיטי על החומה מצדה של א-ראם. שם גילינו את הגראפיטי הארוך בעולם, מכתב עידוד מדרום אפריקה לאחים המדוכאים בפלשתין.
מא-ראם נסענו דרך ליל (לא היו תורים) לעטרה. המחסום היה לא מאויש והתנועה זרמה ללא הפרעה. לא ראינו חיילים בפילבוקס אולם תמר העירה שאם דלקו הפנסים (ואמנם דלקו) סימן שהעמדה מאוישת. אז כנראה שעדיין יש חיילים בעטרה.
חזרנו מעטרה לירושלים דרך חיזמה שם התנועה זרמה לאט אך ללא הפרעה.