דרום הר חברון, חברון, סנסנה, תרקומיא, יום ג' 27.10.09, בוקר

06:00 - 11:00

מעברי הגבול תרקומיא וסנסנה נמצאים על הקו הירוק. כשתהיה מדינה פלסטינית אולי באמת בלב תמים נוכל לקרוא למקומות האלה 'מעברי גבול', אך כיום משני צידי המעבר שולטת מדינת ישראל.

כמה עובדות :

במעבר סנסנה (מיתר) עוברים כל יום בין 1500 ל-2000 פועלים. המחסום נפתח בשעה ארבע וחצי בבוקר ועד שבע ורבע עוברים כל הפועלים. בחישוב פשוט, כל פועל עובר בשניות ספורות (לא כולל את זמן ההמתנה). אך לא כך חווה את הסיפור פועל פלסטיני בדרכו להתפרנס בישראל. אחרי שקיבל כרטיס מגנטי, ואחרי שמצא מעסיק ישראלי, כל יום הוא עדיין עובר מין דרך ייסורים בדרכו להתפרנס.

במעבר בנו 'שרוולים' שמתאימים לנקודות בדיקה, אך מטעמים תקציביים פתחו רק 4 מהם וגם 4 עמדות בדיקה אלה לא תמיד מאוישות ולא תמיד עובדות כמו שצריך. הפועלים אומרים שכאשר שלומי מנהל המעבר נמצא שם – המעבר יותר תקין, וכשיש אחריהם מעבר של משפחות אסירים  - המעבר יותר חלק.  הבוקר הייתה שם מהומת אלוהים  ושלומי מנהל המעבר הזמין את הצבא לבוא לעשות סדר בתור – הוא גם בא בעצמו כדי להשגיח שהפועלים יעברו  בשלום. והפתרון היחידי לכך הוא שכל עמדות הבדיקה יעבדו ושעל הסדר ישמרו סדרנים פלסטינים. אולי כדאי לחלק מספרים? עשינו חשבון: בכדי שאנשים לא יבזבזו יום עבודה – קצב המעבר צריך להיות שבעה אנשים בדקה.

צריך לבדוק איך אפשר לעשות שלא כל הפועלים יגיעו באותו זמן – אולי שתהיה התארגנות שלהם על פי מרחק הנסיעה אל מקום העבודה.

בתרקומיא עוברים כל בוקר בין 3550 ל- 4500  פועלים. המחסום נפתח בשעה ארבע בבוקר ועד שבע וחצי בבוקר עוברים כל הפועלים. בחישוב פשוט, כל פועל עובר בשניות ספורות, וזה מעבר מהיר לכל הדעות, אך יש לקחת בחשבון גם את זמן ההמתנה מחוץ לעמדת הבדיקה, וישנם פועלים שמגיעים לפני שהמחסום נפתח. ובכל מקרה, לא זאת החוויה שמרגישים הפועלים שעוברים שם. חשוב לציין שאותם פועלים עוברים כל יום, והזכות להתפרנס בכבוד היא זכות קיומית לכל אדם באשר הוא אדם.

לאור כמה שיחות טלפוניות שקיבלנו מפועלים שעוברים שם, נגשנו היום לשוחח עם צ', מנהל המחסום.

הנקודות שהועלו בשיחה:

· המחסום נפתח בזמן ופועלות במקביל שמונה נקודות בדיקה.

· המחסום מאויש בחלקו על ידי נשים ולעיתים זוהי בעיה של הבדל בתרבויות כאשר אישה צריכה לפנות אל גבר מוסלמי. גם טון הדיבור של הנשים במעבר הוא לעיתים קרובות בלתי נסבל. צ', מנהל המחסום, טוען שגברים לא באים לעבודה הזאת במספר שהוא היה רוצה ולכן יש יותר נשים.

· צורת המכלאות  - הגדרות הפנימיות בתוך המחסום: צ' טוען שזה מגן על הפלסטינים, ואם היו מורידים את הגדרות הללו היו יותר נדחפים אחד על השני והיו יותר מקרים של שבירת צלעות. כשהצענו שבמקום הגדרות יהיו מסמני תור ניידים כמו בנמל התעופה, התגובה שקיבלנו הייתה שהפלסטינים יגנבו אותם. לשאלתנו במקרה כזה למה הם לא עוברים לצד השני – התגובה הייתה שהם לא מורשים לעבור כי הם לא מספיק מוגנים בצד הפלסטיני של המחסום.

· "ריבים" בין קבוצות  פועלים ממקומות שונים על הזכות להיכנס ראשונים: בצד הפלסטיני של מעבר אייל יש סדרנים פלסטינים כי מצידו השני של המעבר זה שטח A, כלומר שטח בשליטת הרשות הפלסטינית. כרגע אין הסכמה של הצבא  ששוטרי הרשות הפלסטינית – או כל ממלאי תפקידים אחרים ברשות הפלסטינית - יהיו במעבר תרקומיא. הסיבה  היא שגם בצידו השני של המעבר השליטה היא ישראלית. ולכן בלא מעט מקרים מפעילי המעבר קוראים לצבא על מנת להשליט סדר.

צ', מנהל המעבר, פנה בבקשה רשמית שיתנו לו סדרנים פלסטינים ואולי כך תיפתר הבעיה של המהומות בתור. מצד שני, צ' אומר שאם הבדיקות הביטחוניות היו בידיו ולא בידי רשויות אחרות, כל התנהלות המעבר הייתה קלה יותר.

התרשמנו שבמסגרת האילוצים שיש להם, הם עושים כל מאמץ על מנת לשפר את השירות הניתן במעבר. הם מכירים בחשיבות ההתנהלות האנושית.

הוא אמר שהיום יבוא לביקור בתרקומיא אלוף עמוס גלעד, מתאם הפעילות בשטחים, והוא יבקש גם ממנו את הבקשות הבאות:

1. סדרנים פלסטינים 2. הרחבת הסככה 3. בחניון של המשאיות – בית שימוש וסככה 4. הסעות של הפועלים באוטובוסים פלסטינים ולא ע"י בעלי הטרזניטים המזרח ירושלמיים שמתסיסים את הפועלים, ושבעלי הבית, קרי הקבלנים הישראלים, יאספו את הפועלים למקומות עבודתם בישראל במקום נהגי הטרנזיטים המזרח ירושלמים.

לדברי צ', מתחזקים ומתקנים כל הזמן את סככת ההמתנה, את השירותים ואת כל שאר הדברים שנבנו לנוחות הפועלים – והכול נהרס כל פעם מחדש. 

שני  המעברים האלה מתוכננים בצורה שמזכירה מחנות צבא או בתי כלא – אם זה השער הרשמי אל מדינת ישראל אז נורא חבל לי שכך הם נראים. יש בהם דמוניזציה מראש של הפלסטיני שעובר - הוא מראש אויב.

חברון 
מורגשת נטושה כמו תמיד. בכל המחסומים אין מעוכבים, והילדים שעוברים דרך מחסום עיקול 160 ודרך מחסום בית מרקחת כבר התרגלו מזמן לפתיחת הילקוטים. פעילי השלום צופים גם הם בשני מחסומים אלה.
הם מספרים לנו שאתמול  נער פלסטיני בין 13 וחצי קיבל מכה חזקה בידו משוטר משמר הגבול במחסום עבאד – מחסום עבאד הוא המחסום שליד מערת המכפלה, וכך קוראים לו הפלסטינים, על שמו של עאבד, בעל חנות המזכרות שם. אנחנו הולכות לפגוש את הנער בבית הספר 'אל איברהמיה'. הנער מראה לנו את ידו החבולה ואומר שבדרכו הביתה לאחר הלימודים בשעה אחת וחצי ביקשו שוטרי משמר הגבול ממנו מחברו לפתוח את הילקוט, ותוך כדי כך לחצו לו חזק את היד. האגודל נראית נפוחה. לא, הוא לא הלך לבית חולים, ולכן אין בידינו לעשות שום דבר, כי מילה של חיל מול מילה של  ילד פלסטיני... את המשך הסיפור אתם יודעים כבר לבד.

אום טובה – חירבאת טוואני  - בזמן המשמרת אני מקבלת שיחת טלפון מחבר מחרבת טואני - הליווי הצבאי של הילדים שעוברים מתחת לחוות מעון בדרכם לבית הספר שוב איחר, ושוב הם הותקפו על ידי המתנחלים. לא ענו לי לטלפון בצבא.... ושוב אין איך לעזור.

שגרת הכיבוש נמשכת