אבו דיס, שיח' סעד, יום ב' 26.10.09, אחה"צ

צופות: 
אילנה ד., יעל י., ענת ט. (מדווחת)
26/10/2009
|
אחה"צ

14:30

מדרך חברון מול גבעת המטוס פנינו לכביש 398, המוביל להר חומה. חלפנו על פני ההתנחלות הנמצאת בתנופת בנייה (כולל בניינים רבי קומות) ופנינו שמאלה לאום טוּבָּה. אום טובה מחוברת לצור באחר, חצינו אותה עד שהגענו לשולי תלפיות מזרח; נסענו לראות מה נשמע ב"נוף ציון" והאם הרחוב נושא המספר כבר קיבל שֵם (אין ביקוש גדול להנצחה באזור זה).

משם חזנו וירדנו לשיח' סעד בדרך הדרומית.
 
לא נתקלנו בנוכחות כוחות ביטחון ומשטרה בדרכנו, והכול נראה רגוע, למרות החששות שלנו שהמציאות נפיצה ומתוחה אחרי המהומות בהר הבית אתמול.

חצינו את המחסום לגבעה ושוחחנו עם כמה צעירים עם בעיות אופייניות: מניעת שב"כ לא מוסברת (הפנינו לסילביה); חוסר יכולת להשיג קבלן מעסיק בירושלים ואי לכך אישור עבודה; ואי יכולת לעבור במחסום שיח' סעד עם תעודה כחולה בעלת כתובת מגורים משכונה אחרת בירושלים המזרחית. כל הדברים הללו חוזרים ונשנים, כטקטיקה ארוכת טווח שמטרתה להוציא בכל דרך את תושבי השכונה מירושלים, שהיא כמובן מרכז חייהם. שוחחנו גם עם מאבטח במחסום ממוצא אתיופי, שלא הבין מה אנחנו עושות פה בכלל. אחרי ההסבר הוא הבין אבל לא הסכים. לפי דברי החיילים, במחסום עוברים כמה מאות אנשים ביום.

15:30

נסענו בדרך האמריקאית לכיוון ראס אל עמוד. יעל ואילנה הצביעו על 2 מבנים בבנייה המוקפים בחומת פח, הממוקמים מתחת לדרך המובילה למחסום סוואחרה, כהתנחלות חדשה בדרך (מפי דני זיידמן). בייאוש גובר החלטנו לבדוק מה קורה בסילוואן, אחרי המהומות באזור אתמול. עלינו בצדה המזרחי של סילוואן וראינו את החפירות הארכיאולוגיות שכה מרגיזות את התושבים. לידן מאבטחים. מעליהן ניצבת מובלעת של שני בתי מתנחלים גדולים עם דגלי ישראל מתנופפים. אין ספק, הארכיאולוגיה אינה מדע טהור באזורנו...  האווירה בשכונה נראתה רגועה ולא ראינו זכר למהומות כלשהן.  

15:45

בדרך הישנה ליריחו, בראס אל עמוד, יש אבנים על הכביש, כנראה מעוללות היידוי אתמול. עלינו למלון קליף ומכיוון שעמדת מג"ב נראתה נטושה וקריאתנו לא נענתה, פתחנו את השער ונסענו לכיוון בתי ההתנחלות. הבית הצפוני יותר נראה נטוש – לא היה שומר על הביתן בגג ולא ראינו אנשים בסביבה. ליד הבית הדרומי יותר, במעלה הדרך, שיחקו ילדי המתנחלים מאחורי גדר. לא ברור לנו אם התרחש פינוי או "ריכוז" המתנחלים לבית אחד. החלטנו שלא להטריד בשאלות את מאיר מרגלית שבדיוק התפטר מן העירייה (כל הכבוד!, לא צמחה לו קרן קרנף). בדרך חזרה השער היה סגור, וננזפנו קשות ע"י המג"בניקים שצצו בשטח. לא שכנענו אותם שמותר לנו לנסוע בדרך זו כמו שעושים המתנחלים.

16:30 

הפתעה חיכתה לנו במה שהיה קרוי "הפשפש".   נפעמנו לגלות שהחומה זזה, העמדה והמחסום נעלמו ויש גישה למכוניות לשורת חנויות חומרי הבניין שהייתה מיותמת זמן כה רב. חלק גדול מהחנויות נראו פתוחות, אך הגברים התלוננו שהלקוחות מעזרייה אינם יכולים כבר לעבור. ירדנו לראות את החומה בתוואי החדש בתפארתה, והרי היא חוברת לגדר המנזר מצד אחד, ומותקנת בה בכיעור רב דלת כחולה קטנטנה מוגבהת למעבר ילדי הגנון והגן במנזר הגרים בעזרייה. מכיוון שסף הדלת גבוה מדי, שפכו עפר להגבהת הגישה אליו – מה לעשות, המקום מחייב – גם על הפשפש טיפסו וחייבים לשמר פה את מסורת ההעפלה הקשה אל היעד.
 
ירדנו לראות את שכונת הקוטג'ים צמודת-החומה. ילדים שיחקו כדורגל במתחם וזה היה נעים לראות שימושים כאלה לגדר. העבודות לא הסתיימו, וכביש ביטחון נסלל קרוב לבתים החסומים מצדם השני, המזרחי, בחומה. כך שהבתים יהיו במין מובלעת בין כביש הביטחון לחומה. קוריוז: יש בית אחד שמרפסותיו בעזרייה בעוד הוא ניצב בשטח ישראל בתוך החומה. המרפסות מבוצרות כמובן ונראות כמו כלובים. 

בדרך חזרה שוחחנו עם קבוצת נשים. לאחת מהן בן שנולד בחברון ולכן התינוק נטול קושאן רשמי וכבר בינקותו שב"ח בביתו. המינהל מעכב את קבלת המסמכים. הפנינו אותה למוקד להגנת הפרט.


17:00


פנינו להר הזיתים ומשם מטה לואדי ג'וז בדרכנו לשיח' ג'ראח. הגענו לסוכת המחאה של שמונה המשפחות שפונו מן הבית בשכונת אונר"א ליד "קבר שמעון הצדיק". בעיתון הופיעה באותו בוקר ידיעה שצפויים פינויים נוספים. שמחנו לראות שהמקום שוקק בינלאומיים, אך הייתה נוכחות מדאיגה של קציני משטרה, ודלת הבית המאוכלס כבר במשפחה אחת ובהרבה נערים פתוחה לרגע. מסתבר שאחד המתנחלים נלחץ מן הנוכחות הבינלאומית הרבה והזעיק את המשטרה. היא הגיעה תוך כמה דקות ובאלימות רבה עצרה עובדת שגרירות יוון ושניים (יחזקאל ועוד מישהו) מארגון "רבנים למען זכויות אדם". השוטרים סירבו לדבר איתנו ולהסביר מה קרה, ובשלב מוקדם התרחקו מן המקום. במקום שהתה קבוצה של מתנדבים שהודרכה ע"י ראש המכון לאינפורמציה אלטרנטיבית. המפגינים הפלשתינים סיפרו לנו שהם מקבלים תמיכה רבה, בעיקר מחו"ל, אך ההפגנות השבועיות שככו.  לא יכולנו לעודד אותם, כי לא ברור אם מחאות ארה"ב ואירופה יצילו את המפונים בחוסר כול מהדיור שעבורו ויתרו על תעודות הפליטים שלהם.

אין ספק שהמצב בירושלים מחמיר: ההתנחלויות פורחות ומתרחבות עם אישורים או בלי אישורים, והפלשתינים מאוימים וחסרי אונים. חבית חומר נפץ מפחידה.