זעתרה (תפוח), חווארה, עזון, יום א' 25.10.09, אחה"צ

 בחרנו הפעם לנסוע מצפון, דרך הכפרים נבי אליאס, פונדוק, ג'ית ולשוב דרך צומת תפוח וכביש 5. 

הכניסה לעזון שהייתה חסומה זמן רב פתוחה. 

מחסום חווארה 16:10כל המשמרת שלנו במקום הייתה התמודדות על ה'רשות' לעמוד במקום שבו אנו עומדות תמיד.מפקד המחסום, סג"מ ע', היה בטוח ומשוכנע שעלינו להתייצב הרחק אחורה, ליד מה שהוא קרא 'עמדת הפרסה', המקום שבו בודקים/מציקים/סתם משתעממים החיילים מול המכוניות הנכנסות לשכם,ממש מול הכניסה למגרש החנייה הענק הנטוש של המחסום. נקודה שבה ממה שאין לנו מה לעשות,אפילו לא לראות את הקצת שאנו מצליחות לראות במקום הרגיל, הבטונאדות בכניסה למחסום,בצמוד למה שפעם בפרה-היסטוריה היה מכלאת המעוכבים והיום נותרו ממנה מעקי בטון נוחים להישענות ורישום במחברת...סירבנו לעבור עמדה ומול ההתעקשות שלו החלטנו להתלונן למוקד ולראות מה יהיה.התקשרנו למוקד, למת"ק, הייתה שרשרת של בירורים, שמענו כמה פעמים ש'הכוחות בשטח לאמכירים את ההוראות' אבל זה לא עזר. אחרי 40 דקות ניגש אלינו המפקד הנ"ל, בארשת פגועה,והודיע לנו שאכן התקבלה ההוראה ומותר לנו לעמוד איפה שעמדנו. בינתיים נוכחנו שבבדיקות - כרגיל באחרונה – בדיקות מדי פעם של רכב יוצא, עם כלב וכלבנית,ואותן ההצקות לרכב נכנס נמשכות. שני חיילים בעמדת הכניסה נחים, ומדי פעם מזנקים לעבר איזהרכב (בדרך כלל חדש) שנוסע לתומו פנימה, ומתנפלים עליו מה פתאום הוא לא עוצר, ומיד משלחים אותו לדרכו.
מדי הם מצווחים: "אמשי!!!" "מה זה, אין לך סבלנות??""בוא'נה, מה זה צריך להיות!!!" 
ב-17:10 יצאנו בדרכנו חזרה ארצה.
 
בצומת זעתרה/תפוח, 22 מכוניות ממתינות בתור לבידוק דרומה.