אבו דיס, ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), יום ו' 18.9.09, בוקר
שתפו:
צופות ומדווחות:
אלה ג., רוני פ.
18/09/2009
|
בוקר
מעבר הזיתים
הגענו בדיוק כאשר האנשים החלו לזרום למקום. החניון היה מלא באוטובוסים שהמתינו כדי לקחת אנשים לתפילות.
במקום היה מערך שלם מוכן לעשות את המעבר קל יותר - שתי כניסות בדרך לבדיקה הסופית בתוך המעבר.
היה ברור לעין שהצוות לא רק תודרך להתייחס לאנשים בנימוס, אלא גם הרגישו טוב עם זה.
אלא אם כן - וזאת היתה הבעיה...
הוחל חוק חדש עליו הפלשתינאים לא ידעו. לאנשים עם אישור תפילה תקף (עד ה-21 בספטמבר), כלומר - נשים בגילאים 30-45 וגברים בגילאים 30-50 לא הותרה הכניסה היום. היו הרבה ויכוחים בעניין זה. עם כל ההוראות, לחיילים לא היתה סבלנות לאנשים הלא-ממושמעים הללו.
למשל, אדם שיהיה בן 50 עוד שלושה שבועות - לא יעבור. פגשנו אישה שהיתה בת 44 וחצי, ושאלנו אם יש במקום אדם שיוכל להפעיל סמכות על סמך יכולת השפוט שלו - מישהו התנדב וליוינו אותה לנקודה בה המשטרה בדקה את המסמכים, והבנו שזאת היתה ה'הצלחה' היחידה לאישה נאיבית זאת שלא תודרכה כהלכה - כלומר - אנחנו.
בכניסה הראשונה קהל האנשים שלא יכלו לעבור גדל וגדל ונדהמנו למראה התמונה השקטה. האם היו במקום 5000 אנשים שנמנעה מהם הכניסה?
בדרכנו החוצה היתה לנו ה'הזדמנות' להזכר - במקום עמדה חיילת מ"צ שלעסה מסטיק, או שלושה מסטיקים, ופשוט צעקה על האנשים במקום, אנחנו ואנשים מבוגרים - יש לזכור שמדובר בנשים מעל גיל 45 וגברים מעל גיל 50 שהתבוננו ביצור חייתי זה ונדהמנו - מה גורם לה להיות כל כך תוקפנית?.
היא הזכירה לכל אדם ואדם שאת המגש שהכיל דברים שעברו דרך המכונה צריך להחזיר!!!
חבר אבירי הגן עליה בכך שאיים עלינו במעצר אם נאמר עוד דבר אחד ולא נעלם. עשינו בדבריו וטלפנו למרכז ההומניטרי הצבאי ודברנו עם הקצינים שבחוץ. עזנו את המקום בידיעה שאם אין אף אחד במקום, התמונה אינה תמיד כה שקטה כפי שההוראות מורות. תמיד יהיה מישהו שיאבד עשתונות בגלל סיבה זאת או אחרת. עכשיו זאת היתה הנחישות לגרום לפלשתינאים להחזיר את המגשים שעוברים דרך המכונה.