עזון עתמה, יום ה' 3.9.09, אחה"צ
15:55
הגענו למחסום הדרומי. בימי חול, זו השעה בה הפועלים חוזרים מעבודתם והמחסום תמיד מלא. אולם היום אנו רואות רק מעט פלסטינים בדרכם הבית ומניחות כי הסיבה למיעוט האנשים היא הרמאדן.
בדיקת התעודות מתבצעת דרך החלון החצי-שקוף, שבקוביית הבטון ליד מעבר הולכי הרגל.
קבוצת פועלים מגיעה למחסום ביחד ונבדקת על ידי מפקד המחסום, שעומד באזור האוהל.
חיכינו שכל הקבוצה תעבור ונכנסנו לכפר.
הוא לוקח אותנו לראות את הבית שהתחיל לבנות (בתמונה העליונה מימין), אך לא יכול לסיים כי החלקה שלו קרובה מדי להתנחלות (בתמונה התחתונה בתי ההתנחלות). הוא גר עם משפחתו בבית שליד ומצביע על מבנה לבן, שהוא חלק מביתו. שם גר אביו לפני שנפטר. הוא ואחיו שיפצו את המבנה לפני מס' שנים – לא הוסיפו בניה אלא רק חידשו ותיקנו. הצבא אסר עליהם להמשיך וקנס אותם.
תושבי הכפר מנותקים מאדמותיהם החקלאיות. פ' מספר לנו שרק מעטים מקבלים אישור להגיע לאדמתם ורק אחד או שניים למשפחה. במצב כזה לא ניתן לטפל בקרקע כראוי. הוא ממשיך ומספר כי אדם ללא אישור, שעובר את הגדר כדי לעבד את אדמתו נקנס בסכום של 1000 ₪ או חודש בכלא.אנחנו נפרדות ממנו ויוצאות חזרה דרך המחסום הדרומי.
16:26:
פועלים ספורים נבדקים על ידי מפקד המחסום.
עגלה עם חמור, עליה שני מבוגרים ושני ילדים, חוצה את המחסום מתוך הכפר, עוברת את הכביש וממשיכה לכיוון דרום.
אנחנו חוצות את הכביש לכיוון הרכב וניגש עלינו נער, מוכר גויבות בשם מואתז', הגר באחד מבתי הכפר שמחוץ לגדר. הוא ואחיו הגדול מספרים לנו כי ביומיים האחרונים החיילים לא מאפשרים להם לעבור לתוך הכפר עם אופניים או חמור. רק רגלית. שאלנו את הנערים לגבי עגלת החמור שראינו עוברת והם אמרו לאדם זה החיילים מאשרים לעבור. אמרנו לנערים שננסה לבדוק את העניין.
פנינו למת"ק קלקיליה לברר אם השתנתה ההוראה. התשובה היתה "לא בסמכותנו לדבר אתכם". קיבלנו מס' טלפון של קצין בשם גרישה, מס' שאיננו מחובר. אלומה במוקד ההומנטרי אמרה כי תברר. בשיחה נוספת היא אמרה כי החיילים טוענים שאין חיילים ליד המחסום, שהילדים שייכים לכפר אחר, שלא ברור על איזה מחסום מדובר ושצריך להודיע על כך בזמן אמת.
בעזרת מיקי פישר התאפשר לדבר עם קינן, קצין המעברים המסיים את תפקידו. הוא אמר כי מדובר בחיילים חדשים שלא מכירים את הנהלים וטען שיטפל בעניין.
מס' ימים לאחר מכן הוא כבר לא ענה לטלפון.