אבו דיס, נועמן, שיח' סעד, יום ב' 7.9.09, אחה"צ
13.00 – 15.30
שיח' סעד יצאנו מוקדם במטרה לפגוש ילדים החוזרים מבתי הספר ולשמוע מהם כיצד הם עוברים במחסומים בדרכם אל הלימודים ובחזרה מהם.
כשנסענו דרך ג'בל מוכאבר נוכחנו לראות ששביתת מפני האשפה הסתיימה רק עד לשכונת נוף ציון שבינתיים נכנסו הדיירים לגור בה.
במורד הדרך בכפר ראינו מאות תלמידים שזה עתה סיימו את לימודיהם בשני בתי ספר גדולים. מספר רב של מוניות טרנזיט חיכו להם וחלקם הלכו ברגל בדרכם הביתה.
בשיח' סעד ראינו ילדה בודדת החוזרת מבית הספר. שאלנו את החיילים במחסום שטענו ששאר התלמידים עדיין לא הגיעו. טרנזיט שהוריד עוד שני תלמידים עצר רחוק למדי מהמחסום. לחיילים לא היה מושג אם הילדים לומדים בשתי משמרות. שתי ילדות קטנות שיצאו מהשכונה סיפרו לנו שאף על פי שהן גרות בג'בל מוכבר הן לומדות בשיח' סאעד.לפני שסולקנו מהמחסום שבו גרמנו 'הפרעה' לעבודת החיילים, אמר לנו המפקד שבעצירה על יד המחסום טמונה סכנה ובמיוחד כאשר יש מכוניות החונות במעלה הגבעה מצדו השני של המחסום.
לשאלתנו בעניין בדיקת הילדים ענה שלעולם אינם בודקים ילדים אלא את אלה הנראים מבוגרים (למעלה מ-16) ומנסים לעבור בלי האישורים המתאימים. הוא אמר לנו שלפעמים הוא אפילו מרשה לאוטובוס לעצור ליד המחסום בכדי להוריד את הילדים, ושבתחילת שנת הלימודים הוא נתן רשות לאמהות של הילדים הקטנים ללוות אותם לבית הספר, בתנאי שהשאירו את תעודות הזהות שלהן במחסום.
המשכנו דרך צור באחר לכיוון מחסום מזמוריה. בחלקה התחתון של הר חומה נמשכת הבניה במרץ רב.
במחסום ביקשנו רשות להיכנס לנועמן כי הכניסה הייתה חסומה והאור האדום דלק. אחד החיילים הציע לנו שלמען בטחוננו לא נעשה זאת. כשהתעקשנו צלצל מפקד המחסום, ש., למקום כלשהו והודיע לנו שהמפקד שלו אוסר על כניסתנו. הוא לא היה מוכן לשמוע כל נימוק שלנו.
בינתיים היה מאוחר מדי בכדי לפגוש ילדים במחסומים אחרים והחלטנו לדחות למשמרת הבאה את המפגש עם הילדים במעבר הזיתים ובענאתא.