ארתאח (שער אפרים), ג'וברה (כפריאת), דיר שאראף (חביות), מעבר אייל, מעבר אליהו, עזון, ענבתא, קלקיליה, יום א' 23.8.09, אחה"צ

צופות: 
אליכס ו, סוזן ל. (מדווחת) אורחת: קייטי ש.
23/08/2009
|
אחה"צ

סיכום

רמאדן, החודש המוסלמי הקדוש, התחיל אתמול. זאת הפעם הראשונה שראמדן נופל על אוגוסט ב-33 שנה. מכיוון שצמים מהזריחה לשקיעה, מאוד קשה לעבור את ימי הקיץ החמים והארוכים. הנשיא, ברק אובאמה, שלח ברכות לעולם המוסלמי: "המנהגים הללו מזכירים לנו את העקרונות המשותפים לנו ואת תפקידו של האיסלאם בקידום צדק, סובלנות וכבוד האדם." התקשורת הישראלית לא הקדישה יותר מדי לראמדן - בעיתון הארץ (מהדורה אנגלית) לא הוזכר רמאדן בכלל. מצד שני, נאמר לנו שנציגי המנהל האזרחי עידכנו את כוחות הבטחון לגבי זמני חגים ומנהגים וחילקו חומרי הסברה בעניין. בנוסף, נאמר לנו, שחיילי צה"ל קיבלו הוראות להראות התחשבות מיוחדת כלפי תושבי יהודה ושומרון, ולהמנע מאכילה ושתייה בפומבי ככל האפשר. במיוחד נאמר לחיילי צה"ל לגלות התחשבות מיוחדת במעברים ומחסומים ולהפגין רמה גבוהה של כבוד והבנה. אבל הנחיות לחוד והתנהגות לחוד. על מנת לראות כיצד מתנהגים החברות הפרטיות שכרגע מנהלות את המעברים קיראו הלאה...

14:00 ראס עטיה

במעבר קו התפר הזה חם בצורה בלתי נסבלת ביום הראשון של הרמאדן. ישנם שתי עמדות שמירה. באחת מהם נמצאת גבוה על קו הרכס ומשקיפה על קו התפר והשניה משקיפה על המחסום עצמו וכוללת מיכל שתיה מוסווה היטב. מיד ניגשים אלינו חיילים ואומרים לנו שאסור לצלם ומדובר בשטח צבאי, למרות שאף אחד מאיתנו לא החזיק מצלמהinfo-icon.

ישנם שישה חיילים, שניים מהם שוטרים צבאיים, שבודקים תעודות זהות, אישורים, תאי מיטען ומכוניות. הם לא מראים שום נקיפות מצפון בדבר לשלוח אנשים לסוף התור. ישנו זרם קטן וקבוע של אנשים בשני הכיוונים, במיוחד כאלה שיוצאים מראס עטיה.

החיילים מסרבים לתת למכונית לעבור. הנוסעת במכונית, אישה עייפה, החזיקה בראשה כאילו היה לה כאב ראש (מה שמאוד הגיוני בהתחשב בחום ובצום הראמדן). הנהג, שהיה כנראה בעלה או בנה של האשה,  נהג ברכב חדש והאישור שבידיו לא תאם את הניירות של הרכב. התוצאה: האנשים הורשו לחצות ברגל, אך המכונית לא הורשתה לעבור. בינתיים הובהר לנו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאנחנו מפריעות לעבודת החיילים...

14:35 עזון

הפתעה מיוחדת לכבוד הראמדן ממתינה לנו: חסימת המעבר על תוך העיירה על ידי תלולית עפר אשר מונעת לחלוטין מעבר כלי רכב ומקשה מאוד על מעבר רגלי. הצבא הטיל סגרinfo-icon על העיירה לפני שבוע, ואז הקים את תלולית העפר שכללה גם שיירים ופסולת. האנשים אשר כן מצליחים לעבור את המחסום נראים אדישים לנעשה סביבם ומכונסים בתוך עצמם. מה שהצבא נותן, הצבא לוקח. אנחנו נעקוב אחר המקום הזה בשבועות ובחודשים הקרובים שבמהלכם כמעט ובטוח שהתלולית תעלם, ללא כל הסבר, בדיוק כשם שהופיעה.

אין שום דבר על כביש 55 ואין שום תנועה סביב קדומים.

15:00 דיר שרף

המקום שקט מאוד ונהג של מונית ריקה עוצרinfo-icon לידינו ומציע לנו נסיעה. הדבר מאוד מוזר, בדרך כלל מוניות במקום הזה מלאות עד להתפקע. היום רמאדן, אנחנו משערות שאנשים כבר ביצעו את הקניות שלהם והם משמרים כוחות על ידי השארות בבית. לחיילים במחסום אין שום מושג לגבי מה מותר ומה אסור. נאמר לנו שלרכבים ישראלים לא מותרת הכניסה, אבל הסיפור שונה כשמדובר בפלשתיניאים ישראלים במוניות פלשתיניאיות....בנוגע לשבתות והאם לפלשתינאים מותר לעבור בחופשיות, כפי שהיה מותר להם במהלך חגיגת הקניות בת החודש, לחיילים אין מושג. אנחנו מבחינות שרכבים לשני הכיוונים לא נבדקים, אבל כשאנחנו עוזבות אנחנו מבחינות בטנדר אחד שנעצר בדרכו לשכם.

אנחנו מבחינות בכל רחבי השטחים היום בכרזות, כתובות בעברית, הכתובות בירוק פלורוסנטי, ומפרסמות משלוחוי פיצה בכל רחבי השומרון. אנחנו חושבות שהדבר בולט במיוחד מכיוון שמדובר בחודש הראמדן. רק המתנחלים היו יכולים לחשוב על כזה רעיון בכזה זמן.

15:20 ענבתה

ישנם רכבים ישראלים רבים (לוחיות רישוי צהובות) אשר עושות את דרכן דרך המחסום החדש. הדבר קשה בכמה דרכים שונות. הכביש עצמו נסלל בצורה לא אחידה על מנת להכריח מכוניות להאט בדרכם לטול-כרם.

15:45 ג'וברה

ישנם מעט מאוד רכבים, אבל הרבה חיילים משועממים. למרות שהם מביעים נכונות לפתוח את השער שמוביל לכפר ולשער 753, הם גם מראים נכונות לתת לנו לחכות ליד השער מספיק זמן בכדי שנוותר בגועל נפש על כוונתנו. ברור לנו שלא הולך להגיע אישור לתת לנו לעבור.

16:00 אירתאח/שערי אפריים

רק אחת מעמדות הבידוק פתוחות, וישנו תור של אנשים שיוצאים ממשאיות ואוטובוסים בזרם בלתי פוסק לאחר יום עבודה. חם, ורמאדן, ואנשים צמים. הם לא שתו דבר כל היום, וחלקם מספרים לנו שעבדו בשדות ישראלים בחום הקופח. העלבון האחרון בדרכם הביתה הוא לגלות שישנו רק תא בידוק פעיל אחד - בושה. אנחנו עושות כמה טלפונים, ועוד עמדה אחת, מהשמונה שנמצאות במקום, נפתחת, אבל זה לא מספיק. בנוסף יש מספר נשים, ואין שום סיבה שנשים יצטרכו לסבול את הלחץ של המון הגברים, במיוחד לא בראמדן. התחשבות, "נסיבות מקלות", "כבוד והבנה" - את כל אלה לא ניתן למצוא כאן. טלפון למת"ק לא מספק לנו דבר, פרט להבהיר לנו שמדובר בשעריי אפריים ולא אירתאח - כלומר מדובר בשטח ישראלי ולא ברשות.

17:04 אייל

 ניגוד מוחלט לאירתאח/שערי אפריים. כאן יש מעט מאוד פלשתינאים אשר עושים את דרכם הביתה. רק תא בידוק אחד פתוח, אבל לאיש שמאייש אותו יש מעט מאוד עבודה. אנחנו מבחינות שמחצית משמונה עמדות הבידוק סגורות על ידי מחסום זמני. אולי מכיוון שהם נמצאות בשמש.

צופים

 משפחה פלשתינאית, מספר גברים, שתי נשים - אחת מכוסה לגמרי, מעוכביםinfo-icon על ידי החיילים שבמקום.

קלקיליה

גם מגדל השמירה וגם עמדת השמירה המוגבהת בלתי מאויישים. התנועה זורמת ללא הפרעה, אנחנו נוסעות כקילומטר לתוך העיר ולא מבחינות בשום רכב צבאי או חייל.

שערי אליהו

האוטו לפנינו נבדק בקפדנות, וכך גם תעודת הזהות של הנהג, אך לנו נותנים לעבור ללא בדיקה והחייל מפטיר "מחסום ווטש, מה זה?"

17:05 חבלה, שער 1393

הכל שקט במשתלות מסביב - הבעלים הלכו הביתה מזמן - ואנחנו מופתעות שהשער הינו פתוח. החיילים הגסים והלא מתקשרים מספרים לנו שהם שם מ"הזמן שאושר להם". מכיוון שלפי הרישומים שבידנו מדובר ב-17:30 אנחנו מביעות פליאה ולומדות שהשער פתוח כעת מ-16:45 ועד 18:00, ובצהרי היום מ-11:15 ועד 12:15. בשלב זה המפקד אומר לחיילים לא לתת לנו עוד מידע או לדבר איתנו...

תעודת הזהות והאישורים של כל הולך רגל נבדקים בקפידה. השם מושווה לרשימה להדפס שאחד החיילים מחזיק בידו (בדיוק כמו ראס עטיה).

לא מצאנו כבוד והבנה בקרב הכוחות הכובשים היום.