ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל, יום ד' 2.9.09, בוקר

ככל שאנחנו מגיעות למחסום אירתאח יותר כך אנחנו מבחינות בפרטים 'קטנים'. וגם, זליגה של התנהלות צבאית מול אוכלוסיה כבושה אל מחוץ לעמדות הבידוק. כרזת משלוחי הפיצה הוסרה.

3:50 - נשים יושבות במקובץ סמוך לקרוסלות שהמשכן הוא השביל המוליך למיתקן הבידוק. באפילה אנחנו מבחינות באנשים שכבר ממתינים להפעלת המחסום. השביל המוליך אל המתחם ריק יחסית ואנשים מגיעים טיפין טיפין. כשהחשיכה הסתלקה ראינו את ה"כסאות" עליהם יושבות הנשים בעודן ממתינות לפתיחת המחסום - פחיות חמוצים.

מבעד לגדרות, לסורגים ולתיל נגלית לעינינו באור הצהוב הזרוע על השביל הכרזה המוכרת לנו ממקומות אחרים בגדה, ממחסומים אחרים: ציור הפרח הצבעוני, דמוי הכלנית והכיתוב 'התקווה של כולנו'. האותיות הערביות ענקיות, בעברית ובאנגלית הן קטנות יותר.

4:17 - החלה נהירה אל המחסום ועוד ועוד גברים (בעיקר) מגיעים. מוחמד, אחד האחים מוכרי הקפה, אומר שהתפילה במסגד הסתימה.

4:28 - כריזה ברמקול 'כל הבודקים, כל הבודקים לעמדות'.

המחסום טרם מופעל ושוחחנו בערבית המשובשת מאד שלנו ובהרבה תנועות ידיים עם מוחמד ואחיו בהא

משפחתם ממחנה הפליטים נור-שאמס ליד טול-כארם ומוצא המשפחה מחיפה, מפליטי 48'. כשהיה בן 14 מוחמד נורה על ידי חיילים בירכו. חברו נורה במצח ונהרג. הוא הפסיק ללמוד בכתה ט' (אם הבנתי נכון). עכשיו הוא מוכר קפה במחסום, והוא ואחיו מסייעים בפרנסת המשפחה לה 4 בנים וארבע בנות. דיברנו על 'התקווה של כולנו'. 'אין תקווה' אמר מוחמד. נער בן 17 בלי תקווה אבל עם חיוך.

4:32 - אנשים מתחילים לרוץ מבעד לקרוסלות ועל השביל, לעבור במגנומטר ולהיכנס אל המתחם המקורה.

עברנו לאזור היציאה ההולך ומתמלא  בכלי רכב.

רצינו להחנות כרגיל, במגרש החניה שהיה ריק לחלוטין להוציא 3 מכוניות (ואשר יכול להכיל עשרות מכוניות) אלא שמאבטח ניגש אלינו ואמר שאנחנו לא יכולות להחנות שם כיוון שזה מגרש החניה של העובדים של המחסום, זהו 'שטח פרטי' ועוד מעט יבואו. כמובן שאמרנו לו שלא כך הם פני הדברים, שהמתחם ריק. מניסיון. זה כמובן לא עניין אותו ולא מצאנו טעם להתווכח איתו. להיפך. לפריבילגיות שיש לנו מעצם היותנו יהודיות-ישראליות אין כאן מקום. ודי להסתכל על הצפיפות והבלגן של חניית המכוניות המסיעות את הפועלים מהמחסום, שנהגיהן רובם ככולם פלסטינים אזרחי ישראל, מאחר ואינן מורשות להחנות במתחם השמור לעובדים שנותר ריק ברובו במהלך שהותנו במחסום.

4:38 - אנשים התחילו לצאת ונראה שפועלים 4-5 אשנבים. האנשים יוצאים בזרם בלתי פוסק ולא מעט מהם אוחזים בידיהם שקיות או תיקים. ואפילו צידנית.

עד עזיבתנו את המחסום עברנו מצד לצד.

4:48 - גבר שידו השמאלית מגובסת יוצא מהמיתקן. מן הסתם הוא לא עובד צווארון לבן אלא עובד כפיים, הוא לא יכול להפסיד יום עבודה ולכן היום יהיה עובד כף אחת.

4:50 - אישה שכחה לחם באשנב (מס' 3). היא מבקשת עזרה בקבלתו חזרה. נעמי ניגשת איתה אל השומרים במגרש החניה והאישה מורשית להיכנס למיתקן ולמצוא את הלחם שלה.

מדי פעם תנועת הקרוסלה מופסקת למשך זמן קצר ביותר (2-3 דקות).

5:20 - אנשים ממשיכים להגיע למחסום אך אין צפיפות והשביל ריק מאדם.

בהצצה מבעד לסורגי נקודת היציאה הבחנו במאבטחים המפטרלים מעל לראשי האנשים (דמיינו לעצמכם מבנה סגור שמרושת בגובה על ידי קורות מתכת התומכות ככל הנראה ברצפה תלויה).

והבחנו בעוד דבר: שלט תלוי על הקיר למרגלותיו אנשים מתפללים לפני יציאתם מהמיתקן. ובשלט כתוב בשלוש שפות . בעברית: יציאה לחניונים, שהות נעימה ובטוחה. באנגלית:

EXIT TO VECHILE PARKS, HAVE A SAFE AND ENJOYABLE STAY. ערבית אנחנו לא קוראות. לצערנו. Enjoyable stay''.

5:52 - עזבנו. 'מגרש החניה של העובדים' ריק כמעט לגמרי.

6:10 - הגענו לאייל.

על כביש הכניסה מצד ימין שלט מאיר עיניים, צבעוני ופרחוני המכריז על בנית שכונת קוטג'ים חדשה בצופים, 'פסגת רימונים' שמה, והשלט מזמין אנשים להתקשר ולהתעניין ברכישה במקום.

אנשים יוצאים כל הזמן מהמחסום ועל פי תזמון שביצענו בשתי נקודות זמן מצאנו כי קצב היציאה של אנשים הוא 34 לדקה. אלה שהגיעו עוד קודם ממתינים בכל רחבי מגרש החניה. חלקם מנצלים את הזמן להשלמת שעות שינה (תמונות 1,2). הכריות למראשותיהם הן שברי אבני שפה (תמונה 3).

6:30 - עזבנו

סמוך ל"קבר בנימין" משתרך לו טור ארוך של מכוניות. אכן כן, מחסום משטרתי ולידו כ-3 מכוניות מעוכבות. לוחיות הזיהוי שלהן צהובות ונוסעיהן פלסטינים.