בית לחם, יום ד' 5.8.09, בוקר

בית לחם
שחר. 

בשבועיים האחרונים קבלנו תלונות רבות על קשיים מחודשים במעבר הבוקר במחסום בית לחם.

הגענו בשעה 05:00 שעת פתיחת המחסום. מיד כאשר נכנסנו למחסום הותקפנו מילולית ע"י החייל הבודד המאייש את עמדת הבידוק הפתוחה כל הלילה. הוא דרש שנצא מן המחסום "כי אסור לכן להיות כאן" וכשזה לא עזר הוא הסביר כי "אנו מפריעות לנציג ציבור בעבודתו". כשכל זה לא עזר התחילו ניבולי פה "רכים" – ובינתיים הופיעו מחליפיו והוא נעלם אל מעבר לדלת "המערה המסתורית" כפי שהיא נקראת בפינו.   

רק ב-05:00 הגיחו חיילי משמרת הבוקר מעבר לדלת "המערה המסתורית" ותפסו את מקומותיהם בתחנות הבידוק. עכשיו מתחילים להתמקם: פה חסר כסא, שם הכסא לא נוח, כאן פותחים מחשב ושם הוא לא נפתח וכך עוברות עוד 12 דקות עד "שאנחנו" מוכנים לעבודה. החיילים הבודקים חדשים וכתוצאה מאד לא מנוסים. המערכת הממוחשבת גם עושה הרבה לחבל בקצב הבידוק. בכל השעתיים המכריעות היו תקלות פעם במחשב האחד ופעם באחר ולא כל התחנות יכלו לפעול בקצב רצוף ומהיר. הקצין האחראי סג"מ ס' היה נוכח בשטח כל הזמן ועשה הרבה לסייע בידי חייליו. אנחנו ספרנו 2365 עוברים בין השעה 05:00 ל-07:30. בהשוואה לספירה של המשטרה התברר פער של 350 אנשים – מה שנראה בעינינו לא סביר בעליל.  לאורך כל המשמרת ראינו רק שני מקרים של סירוב מעבר בנושא אישורי עבודה.

פרט לזה החרימו לפועל אחד את תעודת הזהות בכניסה למחסום בטענה המגוחכת כי "הוא דפק על הדלת". אחרי התערבות שלנו הוחזרה לו התעודה. "דפק על הדלת" – שמעתם סיבה יותר מגוחכת להחרמת תעודת זהות, החוט המקשר לחיי פלסטיני?! מי שנתקל בבעיות של טביעת כף היד נשלח לעמדה נוספת, וכולם עברו. איש אחד שלו 6 אצבעות בכל כף יד עוכב מעט, אך בהתערבות סג"מ ס. ונציג המת"ק האיש עבר. בשעות הבוקר המוקדמות עוברות מעט נשים, אך התלונות על הטרדה מצד גברים נמשכות. המעבר ההומניטארי הפתוח גם לגברים מבוגרים, אמנם הקל על הלחץ אך לא פתר את בעיית ההטרדה כלפי הנשים לחלוטין.

בצד הפלסטיני מהומה גדולה ולחץ קשה. אותם אנשים שיכולים להרשות לעצמם להגיע למחסום מעט מאוחר יותר עוברים תוך 20 דקות, אך הרוב הנאלץ להיות במקום העבודה כבר בשעה 07:00 מגיע עדיין בשעות הקטנות של הלילה. יש עדיין רבים הישנים בפאתי המחסום.  השוטרים הכחולים נוהגים בפלסטינים בכבוד ונוכחותם במקום עוזרת. הפננו תשומת לב לכרזות התיירות המשפילות התלויות בחלק הפנימי של המחסום. הכרזות מעודדות את המתבוננים בהם לבקר בנצרת, בתל-אביב ובים המלח  - בחזקת "את הארץ תראה ואליה לא תבוא". שאלנו/ביקשנו כי ישקלו להסיר את הכרזות ונדהמנו ללמוד שכבר היו אחרים לפנינו שהעירו על כך!. 

 עכשיו להמשך סיפור הזוג "המעורב" שעליו סיפרנו בדו"ח מאתמול אחר הצהרים. בשעה 08:30 השניים הגיעו למחסום ונציג המת"ק, שהבטיח אתמול שיברר את הבעיה אכן עשה כך. קשה לתאר במילים את התדהמה של כולנו כאשר התברר כי האישה מנועת כניסה משטרתית עד למרץ 2010. אחרי שהתברר כי לא נוכל לעזור עוד מסרנו להם את מספר הטלפון של עו"ד בלנק. קפקא ודאי היה מרגיש נוח בסיפור הזה – אבל אנחנו עזבנו אבלות וחפויות ראש.