קלנדיה, יום ב' 24.8.09, בוקר

5:10 קלנדיה:
הדרך לאורך החומה חשוכה לגמרי. פה ושם יושבים פועלים. אולי ישנו שם, אולי עברו מאוד מוקדם.
הגענו למגרש החנייה של המחסום.
תור האנשים הגיע עד למגרש. ובכל זאת שרר שקט במחסום. אנשים עמדו בתור מסודר וחיכו.
שתי קרוסלות פועלות ובפנים חמשת האשנבים פועלים. גם בפנים התור צפוף אך מסודר. אחת לכמה זמן החייל המנומנם מפעיל את הקרוסלה הראשונה ומעביר כ-20 אנשים. עושה רושם שהקצב איטי למדי.
האקומנית שנמצאת שם (אותה פגשנו גם בשבוע שעבר, עומדת ורושמת מספרים באדיקות) טוענת שהיום במיוחד איטי.
מגיעים אם ובנה, נראה כבן 6-7. עומדים בתור ליד ה"כניסה" לכלוב המוביל לקרוסלה הראשונה.
לפתע, לא הספקנו לראות איך זה קרה, בריצה, קריאות וצעקות התנפלו חבורה של גברים על איזור הכניסה הנ"ל, דוחפים ונדחפים, מטפסים על הרשת ומנסים להשתחל פנימה. הילד נסחף פנימה, האמא נותרה בחוץ ללא שום סיכוי להיכנס. כי מרגע זה ואילך בכל פעם שנפתחה הקרוסלה "גוש" הגברים בכניסה לכלוב נדחף באלימות מדהימה. אמרו לנו שאנשים כבר שברו איברים שונים בדרך זו. שום סיכוי לנשים להיכנס פנימה.   השעה הייתה עדיין לפני 6 כך שלא היה סיכוי שמישהו יפתח את השער ההומניטארי.  התברר שהילד בן 12, הוא בדרך לבית החולים לשטיפת כליות (דיאליזה?). הילד עמד מעברו השני של הכלוב והיה לחוץ לאחר לבית החולים, עשה סימנים לאמו של "תראי מה השעה". התקשרנו למוקד ההומניטארי. אמרו שלאם יש מניעה, אך יחד עם זה אישור לליווי חולה. נראה מה אפשר לעשות. טלפנתי שוב ובכל פעם אמרו שמנסים ובודקים איך אפשר להעביר את האם.
בשש וארבעים הגיע השוטר עם המפתח. מיד סימן לילד לחזור אחורה לאמא שלו. (שיהיה סדר - קודם שיהיו באותו צד ביחד כמו שצריך ואח"כ שיעברו). הוא לא עבר. ואז הגיע החייל מהמת"ק, שרק בנוכחותו השוטר פותח את השער והאמא עברה.
השאלה החביבה על השוטר "בן כמה אתה". אחרי קבוצת אנשים ונשים הוא נועל את השער והוא, השומר החמוש וחייל המת"ק חוזרים לביתן הזכוכית. רק אחרי שנאספים שוב מספיק אנשים ליד השער הוא פותח אותו שוב.
ב-:7:15 נשארו מעטים. עזבנו.