עטארה, קלנדיה, יום א' 2.8.09, אחה"צ

חדש על החומה:
Hope Builds Bridges Fear Builds Walls
תקווה בונה גשרים פחד בונה חומות

מחסום קלנדיה

בנוהל גב-אל גב הועברה אישה מאמבולנס מהשטחים לאמבולנס הסהר האדום ממזרח ירושלים.
חולה זו כנראה אינה סיכון לביטחון ישראל והשברים בצלעותיה הינם בעליל שברים. ההוכחה: התהליך היה מהיר. שני האמבולנסים נפגשו, העבירו זה לזה את ה"סחורה" וסבו לאחור.

ארבע המכונות לפיקוח על השבים מישראל לשטחים מתפקדות ביעילות: קול אנושי אדיב מדריך בערבית את הפונה אליהן ובסיום התהליך נפרד בברכה מסורתית.

- לכל הטוענות שאפשר וצריך לנהל את הכיבוש אחרת: הרי ניהול אחר ומשופר.

אך הכובש נשאר כובש, דיכוי האחר מעמיק וגם אם "הייאוש יותר נח" (חנוך לוין), הוא עדיין ייאוש.

את המחסומים צריך לפרק ולא לשפר ואת הכיבוש לסיים ולא להפכו ליותר נח.

כי גם אם החיילים יחייכו דרך הזכוכית המשוריינת והעכורה ויגידו "בבקשה" ולא "תעוף לי מהעיניים", מי שירגיש טוב יותר אלו הם אדוני הכיבוש ולא קורבנותיו.    

בעודנו משתאות נוכח אדיבות המכונות ומנסות לעזור לאדם שתעודותיו אבדו, הבקיע קול מהשמים ודברו: "שלום תמר, ברוכה הבאה למעבר עטרות!" מבט מעלה גילה תקרת מחסום חשופה בלבד, ללא שאר רוח או כנפי מלאכים.

האח הגדול? - ואני אין לי בכלל אח גדול. כנראה "דאחקה" של חייל משועמם מול הפלאזמה.

מחסום ביר-זית/עטרה

"רבי יהודה היה נותן בהם סימנים...." - מתוך ההגדה של פסח. ע"י נתינת סימנים קל לזכור את עשרת המכות.

וגם עלינו לתת סימנים המעידים על קיומו של מחסום. שהרי כפי שקראנו בדברים מטעם הצבא: "סל הקלות ניתן לפלסטינים" ובתוכו טמונה הסרת מחסום זה.

אלא שהסימנים שוב מוכיחים שצבא דובריו של הצבא משקר.

רשימת מצאי חלקית: האור הדולק, הגנרטורים המטרטרים, שרשרת הדוקרנים המוכנה לפריסה, זוהמת שאריות המזון מהם ניתן להסיק על התפריט הצה"לי, אפר של מדורה לילית שבסמוך לה תפוחי אדמה שלא הספיקו להצלות, נר נשמה שכלתה בערתו, תרמיל ריק של רימון עשן, כיכר לחם שלא סיימו אכילתו ושלל חפיסות סיגריות ריקות -  לבד מכל אלו אין להתעלם מנוכחותם של החיילים כל אותה העת  בפילבוקס. בכל כמה שניות ראש או שניים הגיחו ונראו מבעד לחלונות ברומו של המגדל ונעלמו באחת מאימת המצלמה. 

גם אם שמלת רשת ההסוואה שעטפה את הבית הסמוך לעמדה הופשטה ממנו, כל זמן שהסימנים קיימים, המחסום הוא מחסום.