בית לחם, מת"ק עציון, יום א' 9.8.09, אחה"צ

צופות: 
מיה ב"ה, דניאלה ג. (מדווחת)
09/08/2009
|
אחה"צ

   מת"קinfo-icon עציון, 14:30: מגרש החניה מלא למדי, מחזה שלא ראינו מזמן. מיד עם יציאתנו מהמכונית, פונים אלינו, איש-אישה ובעייתו/ה. לגבר צעיר למדי עין מלאכותית. הוא נפצע בהיתקלות עם צה"ל. בגלל זה הוא "ממנוע" ולא נותנים לו כרטיס מגנטיinfo-icon? הסובבים אותנו סוברים שכך, ואנחנו נותנים לו את הטלפון של סילביה כי יש לו עבודה בישראל, בבית"ר, ואולי אפשר לעזור לו. שתי נשים צעירות, אחת אם לשני ילדים קטנים, הן  תושבות בית סאחור. אלא שהיום הוא היום של תושבי בית ג'אלה ולא  של בית סחור. לטענת הנשים, ולאחר מכן מאושש את דבריהן גבר, גם הוא מבית סחור, מטרטרים אותם. הם כולם היו כאן ביום חמישי שעבר, הוא היום של קבלת קהל בית סחור, אך פניהם הושבו ריקם. נאמר להם להגיע היום, כך הם מדווחים. הצענו להן להמתין קמעה, ננסה לברר.  באולם ההמתנה כ-25 איש ואישה. כולם מבקשים כרטיסים מגנטים, לבד מ-3 גברים שבאו לחדש את תביעת כף היד. הם ישובים לפי סדר כניסתם המתוכננת. כך הורו להם. אלא שלדבריהם, מאז 12 בצהרים אף לא אחד נכנס. החייל  מאחורי החלון, אליו אנחנו פונות, טוען שבפנים, במשרד, ישנם הרבה אנשים. בחורה שיוצאת כעבור כמה דקות משם מספרת שיש שם אולי 5 אנשים.  כשפנינו לחיל שמאחורי החלון הוא ענה לשאלותינו ברצון. באשר לתושבי בית סחור הוא מבטיח לנסות. באשר למי שמבקש חידוש תביעת כף היד, הם אינם זקוקים למסמכים כלשהם (הפלסטינים גם בעניין זה באפילה ומודאגים. למה לא לפרסם את הכללים על לוח המודעות?).  והתור לא זז. אנחנו מרימות טלפון לנ., הקצין האחראי, ומבקשות שירד לקהל ויעשה סדר. יסביר מי יוכל עדיין להיכנס היום ומי לא. הממתינים, כמעט מחציתם נשים, כבר שם שעות רבות. מחכים בסבלנות. הוא מבטיח שכל אלה שבאו לטביעת כף יד מחודשת, אכן זכאים להגיע בכל יום ללא קשר למקום מגוריהם. לעומת זאת, לטענתו, הוא היה כאן ביום חמישי שעבר ומעיד שלא נאמר לתושבי בית סחור לשוב ולבוא ביום ראשון. זו המצאה שלהם.  בעוד אנחנו מסבירות לצעיר שעליו גם "לרענן" את הכרטיס המגנטי שלו וכן לדאוג לכך שהמעסיק שלו ידאג לחידוש אישור העבודה שלו, הקצין מגיע אל מערכת הכריזה שמעבר לחלון ומודיע למי כדאי עדיין לחכות ולקוות. אנשי בית סאחור חוזרים לבתיהם אבלים וחפויים. הם ייאלצו לנסות את מזלם שוב ביום חמישי, היום "שיועד" להם.

חלפו להן עוד מספר דקות ולפתע, הפלא ופלא, אלה שנותרו באולם, והם עדיין רבים, נכנסים פנימה למשרד בזה אחר זה. כמעט כהרף עין אולם ההמתנה מתרוקן, למעט שני צעירים שיש להניח שבכלל מחכים לראיון אצל הקפטן מהשב"כ.

השעה היא 15:30. נותרו עוד שעה ומחצה עד לשעת סיום קבלת הקהל במת"ק ואולם ההמתנה שומם. אי אפשר היה לקבל גם את אלה מבית סחור שנאמר להם או שלא נאמר להם לבוא היום???