ארתאח (שער אפרים), בית איבא, ענבתא, יום ה' 23.7.09, בוקר

צופות: 
צביה ש', רחל א' (מדווחת); אורחות: חנה א' + שתי אורחות מאנגליה
23/07/2009
|
בוקר

4:45 - ארתאח

המחסום כבר פתוח. מעבר די מהיר. מספר גדול של פועלים שנכנסים פנימה לתוך השרוול.

אחרי רבע שעה עברנו לצד השני.

המגרש הגדול מחולק. שלושת רבעי שטח נשאר ריק, מחכה לעובדי המחסום שיגיעו.

רבע מלא במכוניות המעסיקים.

המון פועלים בחוץ, יושבים בקבוצות לאורך הכביש ובכל מקום ומחכים לזמן שיעבור עד שיגיע המעסיק, או המונית.

ליד שער היציאה, אנחנו עומדות ומחכות לתלונות או דברים שיאמרו.

המעבר מהיר.

מישהו אומר שהיום הכל בסדר. היום בודקים רק תעודות ולא מחפשים על הגוף.

אחר נעצר ואומר שמחזיקים אותם בחדרים קטנים, 20 איש בחדר ללא אויר במשך זמן ארוך וההרגשה היא קשה מאד. "אין אויר, אי אפשר לדבר, מה אנחנו עכברים?"

אחר מתלונן שאחר הצהרים יש רק תחנה אחת פתוחה ותור גדול שמחכה בחום בחוץ להכנס. מבקש שיפתחו יותר מעברים.

אחר אומר שלסוחרים נותנים להכנס רק אחרי השעה 5.

לקראת השעה 6 הלכנו.

ענבתא - עדין אין תנועה כמעט. החייל מנומס ומוכן לענות לשאלות.

בית איבא - עברנו את השער הצהוב שלפני דיר שאראף. החיילים לא עצרו אותנו והמשכנו הלאה.

הגענו למה שהיה מחסום. השטח ריק. עמדנו, התבוננו, זכרנו, ואמרנו לעצמנו שוב, למה זה היה טוב לעזאזל. בדרך חזרה שאל אותנו החייל מה עשינו שם.