דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ג' 4.8.09, בוקר

07:00  12:00

סנסנה 
הרבה מאוד משאיות חול מחכות ליד הצד הפלסטיני. אחרוני הפועלים עוברים – הפועלים מתלוננים על הבעיות הללו:

·         למה נשים אומרות להם להרים ידיים? 

·         השיקוף במכונה מסוכן 

·         מכשיר קריאת כף היד לא מרחם על פועלי הבניין – ולעתים (רחוקות) לא מזהה אותם.

בסך הכול כולם אומרים שהמעבר מתפקד בדרך כלל בלי בעיות (גם אנחנו חושבות כך).
שישה אוטובוסים של ביקורי משפחות אסירים עומדים במעבר. בשבע וחצי כבר נכנסו לתוך השרוול כל המשפחות. לא יצאנו לצד הישראלי לראות מתי הם עברו. הנהגים של האוטובוסים אומרים שהקצב הטוב הוא מפני שאנחנו שם – אני חושבת שזה בזכות שלומי מנהל המעבר.

בתמונה משמאל ילד נכה שנכנס דרך השער ולא דרך הקרוסלה, שלומי דאג לו לכיסא גלגלים אחר והעבירו על הידיים שלו מכיסא לכיסא.

הבעיה של משפחות האסירים היא שהן מגיעות מוקדם מדי למעבר – כולם יודעים שהמשפחות נבדקות רק לאחר שאחרון הפועלים יוצא וזה בסביבות השעה שבע ורבע. אז למה  האוטובוסים מגיעים לשם יותר מוקדם?  

כביש 317
חסימות חדשות ליד סמוע מזרח, מחסום בית יתיר – אין עוברים ושבים בכלל כשאנחנו שם; המשטרה הצבאית ממשיכה להפעיל את המחסום – במגרש החניה הרבה מאוד מכוניות שהמשטרה טוענת שהם רכבים גנובים, ביניהם גם טרקטור אחד ישן. חברת החשמל וחברת חל"ד לבנייה בדרכים ממשיכות לעבוד על הפנסים שיאירו את כביש האפרטהייד הזה – הם הגיעו כבר עד להתנחלות מעון.

כביש 356
זיף – פתוח; בני נעים - פתוח;

כביש 60 
דורה אל פאוור - צומת הכבשים – הפילבוקסים מאוישים, התנועה זורמת; הפלסטינים סללו באספלט את כביש הכניסה לעבדה.

חברון

ציר ציון - שני הפילבוקסים משני הצדדים של הציר – אחד בשכונת קפישה והשני בעיקול 160 - מאוישים על ידי חיילי משמר הגבול. השערים סגורים.
בכל פילבוקס יש רשימה של הרכבים המורשים לעבור, 5 במספר. יש שתי סיבות לכך  שאנשים לא ביקשו אישור:
1. אין להם מכוניות. במשך תשע השנים שהכביש היה סגור, מי שהייתה לו מכונית כבר מכר אותה ואין כסף לקנות חדשות.
2. הם אינם רוצים לבקש אישור רק למכוניות שלהם אלא מחכים למצב שכל הציר ייפתח לתנועה חופשית של רכבים לכל אנשי חברון ולא רק לאלה שחיים בשכונה הזאת. הם צודקים, כי בלי תנועה חופשית לא יוכל להתחדש המסחר. 
את המידע הזה קיבלנו במכולת שעוד לא עצרנו בה לפני כן. בעלי המכולת - איש ואישה צעירים ומסבירי פנים. הצלבנו את המידע הזה עם אנשים נוספים ששחוחחנו איתם על כך. 

מחסום בית המריבה, מחסום בית מרקחת, מחסום תל רומיידה מחסומי מערת המכפלה - שוממים, אין אנשים ואין מעוכבים. במדשאה שלפני הכניסה ליהודים למערת המכפלה נעשות הכנות לקונצרט שייערך שם הערב לכבוד ט"ו באב – חג האהבה – איך הם יכולים לחגוג את חג האהבה כשהם כל כך מלאי שנאה לכל מי שהוא "אחר" בעיניהם???

מחסום בית הדסה- מתחת למדרגות שעולות לבית ספר קורדובה, באמצע רחוב השוהדא: שני מעוכבים במחסום. הם לבושים  בתלבושת דתית מאוד ויחד איתם נמצאת אישה שכל פניה מכוסים ברעלה שחורה, נותנת יד לילדה קטנה. אנחנו נעצרות לידם. ליד דלת אחת מהחנויות (הסגורות כמובן) נמצאים שלושה שוטרי TIF – שתי נשים וגבר אחד, "חמושים" במצלמות צופים במתרחש. ענת כהן מגיעה ברגל ומתחילה עם הקללות הרגילות ומצלמת אותנו ללא הרף – אנחנו שותקות ומצלמות אותה בחזרה (צילום משמאל). תמר נכנסת לטרנזיט על מנת להיות עם מ' הנהג שלנו, שזוכה לקללות גם הוא. הקללות מוכרות : בוגדות, שוכבות עם ערבים, וכו'. שוטרי TIF מצלמים כל הזמן את שתינו. 
בזווית העין אני מבחינה שהיא מתכופפת לעבר גלגלי הטרנזיט בכוונה להוציא את האוויר מהגלגלים. אני נזעקת לעברה והיא מחטיפה לי מכה בכתף ומעיפה את המצלמה מהיד שלי. אני אוספת את הסוללות ואת המצלמה מהכביש, והיא נעלמת – מרגישה שהגזימה. אנחנו נוסעות למערת המכפלה על מנת  להגיש תלונה במשטרה שם. ל' השוטר שם, וא' השוטר שם, וכולם מכירים אותנו – הם "יפתחו אירוע "ואחר כך עלינו להגיע לתחנת משטרה כדי להגיש תלונה כי להם במערת המכפלה אין חוקרים. פ"תחנו אירוע" והסתלקנו משם. בדרכנו חזרה ענת כבר נמצאת ברכב אחר עם נהג מתנחל שמנסה להסיט את הטרנזיט שלנו מהכביש. את התלונה הגשנו בתחנת משטרת העיירות. אנחנו לא חושבות שמשהו יעשה נגד ענת – אבל תמיד ובכל מקרה צריך להגיש תלונה!!!