ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל, ענבתא, יום ג' 11.8.09, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
מקי ש. וריבה ב.
11/08/2009
|
אחה"צ

 15.45  אירתח:    רק  עמדת  בדיקה  אחת,  חמישים   גברים  מחכים  בשמש  הקופחת   בחוץ.  אנחנו  מצלצלות  למוקד  "ההומניטרי"   שאמרו  שיבדקו  עם  המת"ק  אבל  תוך  כמה  דקות  הקרוסלה  נפתחת  וכולם  נכנסים.  מעבר  מהיר  ביותר.  הקרוסלה  ממשיכה  כך  להנעל  ולהפתח   חליפות   אך  המעבר  מהיר.  עצוב  לראות  את  האנשים  שמגיעים  מכוון  מגרש  החניה  בריצה  מהחשש  שתסגר  עליהם  הכניסה  (כנראה  נוצרה  כבר  התניה  כזאת  בקרב  העוברים).  לאחר  כרבע  שעה  הקרוסלה  שוב  ננעלת  והתור  בפנים  ובחוץ  לא  זז.    כמאה  איש  ממתינים  בשמש  בחוץ  ונדחקים   ומספר  רב  של  אנשים  דחוקים  וצפופים  בפנים.  לא  ברור    למה  כל  זה  קורה.  שוב  צלצול  למוקד  "ההומניטרי"  ונסיונות  לצלצל  ישירות  למת"ק  טול  כרם  שתפוס  כל הזמן.

שוחחנו  עם  האנשים  הממתינים.  אחד  מהם  הגיע  הבוקר  ב05.00  מג'נין  נסע  לעבוד  באשקלון  ועכשו  צריך   עוד  לחזור  לג'נין!  כששאלנו  על  אורך  הזמן  הוא  ענה  שהנסיעה  תעלה  לו  40  ש"ח.

לאחר  כרבע  שעה  או  פחות  -  האנשים  שוב  נכנסים  ללא  הפסקות.  נוספה  עוד  עמדת  בידוק.  המעבר  מהיר.

16.30  עזבנו  כדי  לנסוע  לענבתא.  בהיותנו  במכונית  משקיפות  על  התורים  שמבקשים  לצאת  מטול  כרם   צעקו  לעברנו  נשים  באנגלית  שנברר  מדוע  לא  פותחים  את  השער  מזה  זמן  רב.  הן  קבוצה  של  תיירות/פעילות  שלום?  שאמורות  עכשו  לצאת  לכוון  תל אביב.  חזרנו  למגרש  החניה  ובקשנו  מהזקיף  שניצב  שם  שיודיע  זאת  בפנים.   היעד  המבוצר  הזה  ששמו  "מעבר"  אכן  מתסכל  ביותר  גם  לצורך   נסיון פשוט  ליצור  מגע  "אנושי"   שלא  לדבר  על  מעבר  של  ממש.

16.45  ענבתא:    הרבה מכוניות  עוברות  ללא  תורים.  בדיקה  רנדומליתinfo-icon  לרכבים  היוצאים והנכנסים  ומשום  מה  תכופה  יותר  לנכנסים  לטול  כרם.

17.10  אירתח:  זרם  דליל  יותר  של  אנשים  שמגיעים  ומיד  נכנסים.

17.35  "מעבר"  אייל:    הקרוסלה  מסתובבת  ללא  הפסק  והמעבר  מהיר.

פה  עולות  התלונות  על  ההפנייה  ל"חדרים"  הקטנים  והצפופים  בהם  השהות  אורכת  בין  45  דקות  לשעה  וחצי  כאשר  לא  ברור  מי  מופנה  לשם  ומי  עובר  הלאה.  הם  טוענים  שיש  מספר  אנשים  שכמעט  כל  פעם  "מוזמנים"  לחדרים.  עם  הכניסה  לחדר  יש  למסור  את  התעודה  (ללא  מגע  יד  אדם  או  הסבר  כלשהו)  וביציאה  מקבלים  אותה  חזרה  אחרי  ש"מעבירים  עליה  מקל  קטן  עם  משהו  "דמוי  צמר גפן"  ושוב  אי  הידיעה  לשם  מה  כל  זאת  ומה  הוא  החומר  הזה שמעבירים   מכניסה   חרדה  ומרירות  מעבר   למעבר הקשה  עצמו.

18.10   עזבנו.