ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל, מעבר אליהו, יום ד' 12.8.09, אחה"צ

צופות: 
רחלי ב"א., שרון ל. (מדווחת).
12/08/2009
|
אחה"צ

 13:40- מעבר אייל:

אנחנו פונות לסככה בה יושבים נהגי המוניות ושואלות אותם מה קורה במחסום, והם סיפרו לנו כל מה שהם יודעים ושמעו. הם מספרים שאדם שיצא לפני חצי שעה הוחזק במשך ארבע שעות וחצי. הם אומרים שמחזיקים שם אנשים בין שלוש לחמש שעות. סיפרו על אשה ששפכו לה את כל הג'ל מהבקבוק כדי לבדוק אותו, וזו אשה שהייתה אמורה להגיע לבאר-שבע. הם טוענים שמחזיקים אנשים ככה סתם, ושכנראה בפנים יש מאווררים ושירותים אך לא נותנים לאנשים להשתמש. בחוץ בכל אופן אין, וגם לא מי שתייה, אלא ברז עם מיםinfo-icon חמים שכנראה הולכים לבטל אותו. "מתנהגים אלינו כמו אל חיותinfo-icon", אומר אחד מהם. אנשים, הם אומרים, מגיעים למחסום בשלוש לפנות בוקר ונתקעים שם עד תשע ואז הם נאלצים לחזור כי הלך להם יום העבודה. הם מספרים שהרשות נותנת לאנשים מספרים כדי שיוכלו לעבור, וזה תמורת שקל. ומסתבר שלמספרים אין שום משמעות וסתם לוקחים מהם כסף. כמו כן, ברשות קובעים תור לחולים בבתי חולים בישראל בטווח של חודש ולבסוף במחסום מעכבים אותם או שאפילו לא נותנים להם לצאת.

אשה יוצאת מהמחסום ורחלי הולכת לדבר איתה. האשה מספרת לה שהיא מטירה עם שני ילדים קטנים, שבעלה מעזון בא כדי להעביר לה דברים. לא נתנו לו להעביר אותם ועכשיו היא צריכה לעשות סיבוב גדול כדי לפגוש אותו שוב. עליה ללכת למחסום צופים ולצאת ממחסום 109, סיבוב של 125 ק"מ. ילדתה הקטנה בוכה כי היא ראתה את אביה אבל לא יכלה להיות איתו.

הנהגים מקשיבים לסיפור הזה ומהנהנים, הם אומרים שערבים ישראלים עומדים בתור ומחפשים ובודקים אותם, אבל יהודים מיהודה ושומרון לא בודקים והם עוברים חופשי. בנוסף לא נותנים להתפלל שם.

החברה הפרטית שבבעלותה המחסום, לדברי הנהגים, עושה יותר בעיות ממה שעשו החיילים. כל שעה יש להם הפסקה ארוכה ואז הדלתות סגורות ואין מעבר. הם מציינים בעניין זה את מחסום 109 שבו כל 14 יום מחליפים את החיילים. ועד שאלה לומדים מה צריך לעשות ואיך להתנהג הם מוחלפים והמצב נהיה הרבה יותר גרוע.

איש אחד יוצא מהמחסום וישראלי מחכה לו ברכב. הוא מספר שבדקו לו קופסת דבר שעתיים, הוא צועק: "זבל המחסום". היהודי ברכב מזרז אותו שיכנס. יהודים לא נכנסים מכאן. יצא עוד אדם ואמר שלא חיכה הרבה, אין לחץ עכשיו הוא אומר. מי שיש לו תיק מחכה הרבה זמן לדבריו. הוא מוסיף גם שעכשיו אי אפשר להעביר אוכל ושתייה. כשהיו חיילים אפשר היה לקחת ילדים ליום ולהעביר אוכל. היום אם יש לחץ לא נותנים להעביר אוכל וגם לא להוציא ילדים בכלל.

מגיע עובד נקיון במחסום, הוא עובד במעברים חודשיים שלושה. כעובד הוא אומר שבסדר לו, הוא עובד דרך חברת קבלן שמונה שעות ביום תמורת עשרים שקל לשעה, שכר מינימום. רחלי שואלת אותו אם לא מאשימים אותו שהוא משת"פ. יש פועלים שזורקים לו הערות כאלה, לדבריו, אבל הוא זקוק לכסף.

בתוך גדרות המחסום אנו רואות עובדי מחסום עוברים כשמאבטח אתיופי הולך במרחק מה לפניהם עם רובה כדי לשמור עליהם.

עזבנו ב- 14:30 והמשכנו למחסום 109.

14:40- מחסום צופין:

במחסום הקטן ישבו חבורת חיילים שאחד מהם לא הסכים שנעבור בו, דבר שלא קרה. החיילים הסבירו לנו שממחסום זה אין יציאה פרט לתושבי צופין.

14:45- מחסום 109:

חיילים מברכים אותנו לשלום ואנו ממשיכות לנסוע. אין פלסטינים.

15:15- מחסום אירתח:

יש תור קצר של הולכי רגל לכיוון השטחים. אחרי זמן קצר באים עוד ועוד אנשים. יש רק מעבר אחד פעיל ואדם אחד מספר לנו שזמן ההמתנה הוא חצי שעה. אנחנו שומעות את הבודק צועק על אשה אחת שתעבור לאט ותשים את כף ידה. מישהו מספר לנו שבודקים גם בת.ז. וגם כף יד. כעבור מספר דקות הכניסה נהיית מפוצצת והתור משתרך לו. חלק מהאנשים בפנים וחלק בחוץ בשמש ויש מי שתקוע בקרוסלה. ב- 15:25 נשמעת בכריזה הודעה: "זליגה בת.ז."

אשה נעמדת בצד התור כי היא לא יכולה להדחף ולא נותנים לה לעבור. רק אחרי כמה דקות מפנים לה מקום. הקרוסלה נעצרת ואין יותר מעבר, רק כשבפנים מתפנה הקרוסלה מופעלת מחדש. בבוקר, מספרים אנשים, כשהולכים לעבודה זמן ההמתנה נע בין חצי שעה לשעה וחצי ובחזרה יכול לקחת עד חצי שעה.

רובם אומרים לנו שלום, זה משמח את רחלי. מישהו אומר לנו "תבואו בזמן לחץ כשהאסירים באים...", בבוקר באות המשפחות כדי לצאת לביקור האסירים בבתי הכלא.

הלכנו לשוחח קצת עם הנהגים ואחד מהם סיפר שכבר שעה וחצי הוא מחכה למישהו לא פותחים את המעבר.

הם מספרים שבבוקר מגיעים האוטובוסים עבור משפחות האסירים בשעה שש והמשפחות יוצאות רק בתשע, וזה קורה כשאין ליווי משטרתי. המחסום, הם אומרים, נסגר לפני שבע בערב.

אדם יוצא מהמחסום ורחלי שואלת אותו כמה זמן חיכה, הוא עונה לה שהוא חיכה שעה וחצי ונכנס לרכב שהמתין לו כל הזמן הזה. תוך כדי נסיעה הוא אומר לנו דרך החלון :"זה לא חיים..." ובכלל אין תור לחוץ. עוד אדם יוצא ואומר שלו זה לקח חצי שעה. הוא מוסיף שיש כאלה שמחכים שעה ויש כאלה שמחכים עשר דקות, "איך שבא להם..." הוא אומר.

איש עסקים בעל כרטיס חיכה שעה. יש לו פגישה בתל-אביב. בכרטיס שלו כתוב שהוא איש עסקים בכיר ויש לנהוג בו בכבוד ובנימוס. דבר שלא קרה. הוא פשוט עמד וחיכה סתם כי פשוט לא הכניסו אותו. האיש מג'נין, ושם, הוא אומר, יותר טוב מפה.

* שני המחסומים הללו נראים גדולים ומאיימים כמו מחנות ריכוז עם כל מיני מעברים שנראים כמו מחילות גדולות ופרוז'קטורים והמון קרוסלותinfo-icon וחפירות. המראה מנוכר, ומה קורה בפנים אי אפשר לראות.