בית לחם, יום ו' 24.7.09, בוקר

צופות: 
אפרת ב., קלר א. (מדווחות)
24/07/2009
|
בוקר

 09:00 – 10:30
 
 בית לחם תקציר:  * מ"ו מערער את סמכות החיילים בעיניי הפלסטינים.  * "שיחכו, אני עייף!"

2 עמדות פתוחות ולא מעט אנשים מחכים.  איש הביטחון שואל מי אנחנו ואומר: "הייתן צריכות לראות מה הלך פה בבוקר!"  לפי דבריו היו הרבה מאוד אנשים למרות שיום שישי. בחור צעיר מתלונן על כך שהוא וחברו, בדרכם מירושלים לבית לחם, חיכו בעמדה הראשונה וכשהגיעו אל העמדה הודיע החייל באופן שרירותי לחלוטין שהחבר לא יכול לעבור כאן אלא רק מהעמדה השנייה. מגיע מאיזור בית לחם זוג לבוש באופן מסורתי קפדני. זמן רב הם עומדים ליד העמדה השנייה ושום דבר לא מתקדם. אז יוצא מפקד (החייל בעמדה כנראה הזעיק אותו). המפקד מתחיל לבדוק את הניירות ופונה פתאום אלינו ושואל מה קורה. 

- תגיד אתה

- תראו, אני לא רוצה שתפריעו לעבודה פה. (נאמר בשקט עם תנועת יד המצביעה לכיוון השער). אני אדבר אתכן אחר כך

 האם תתחיל מחדש הפרשה של השבוע שעבר? אמנם המפקד השתנה (בזכותה של חנה), אבל אנחנו שוב מואשמות בהפרעה ל"עבודה".   יחד עם זאת, כל האווירה שונה. המפקד מקפיד להפנות אלינו את הגב כשהוא מדבר עם זוג, אבל הוא מדבר בשקט ובנימוס, מסביר באריכות למה מה שנראה כדרכון אינו מסמך מספק. האיש מחייך ומדבר באופן חופשי ואינו נראה מתוח או כעוס, למרות שהוא נאלץ לחזור לבית לחם.   אחרי התערבותו זו חוזר המפקד אלינו ומסביר כך: 

-          האנשים צריכים להרגיש בנוח. אתן מבלבלות את הפלסטינים, כי כשהם רואים אתכן הם משלים את עצמם שתוכלו אולי לעזור להם והם פחות מתייחסים לחיילים.

 בהבהרה זו הסתיימה הגיחה של המפקד בזמן שהיינו שם.פתאום הגיעו הרבה פלסטינים מבית לחם וקבוצה גדולה של תיירים מירושלים. דווקא אז יצא החייל שישב בעמדה הראשונה. סביב העמדה השנייה נהיה תור גדול מאוד משני הצדדים. בתוך העמדה ישבו שני חיילים אך רק אחד תפקד. ניגשנו להציע שהחייל השני יעביר חלק מהאנשים בצד שלו אבל הוא בהפגנתיות הפנה את גבו ולא הקשיב כלל. חברו הסביר: "הוא עייף."  התקשרנו למוקד אבל היה תפוס. אחרי כמה דקות פתחו את העמדה השלישית ואנשים התחילו לעבור