09:00--10:30

בית לחם

 תקציר: מפקד חדש – כללי משחק חדשים והאישור שבידינו ממש נלעג.

 2 עדמות פתוחות: בראשונה חייל שלא שמענו את קולו כל המשמרת. בשנייה 2 חיילות. רק הגענו וכבר שמענו את החיילות צועקות. ראינו גם בחור צעיר מחכה נשען על הקיר בצד הירושלמי של המחסום. חייל הזכיר אותו כשב"ח. התקרבנו: 

-          למה את צועקת? (נשאל בשקט ובאופן ענייני, לא כהתרסה)

-          אסור לך לפנות אליי!! אסור לך לדבר איתי!! (בתוקפנות)

 תוך דקות יוצא המפקד (הזכור לנו לא לטובה מלפני כחצי שנה. ציינו דווקא שבחודשים האחרונים היה שקט מאוד במחסום ושעוולת הכיבוש התנהלה לה על מי מנוחות). 

-          אסור לכן להיות כאן. אתן מפריעות לעבודה. צאו החוצה בבקשה!

-          אנחנו לא מפריעות. אנחנו ממלאות את תפקידנו כאן כמו כל שבוע.

-          הפרעתן לחיילות ואסור לכן להיות כאן

-          לא הפרענו. רק שאלנו אותה למה היא צועקת. ומותר לנו להיות כאן, הנה אישור מדובר צה"ל.

-          (מתעלם לחלוטין מהאישור שאנחנו מציגות לו) עכשיו אני המפקד כאן, של כל האזור, ואני קובע שאסור לכן להיות כאן. אתן יכולות להתלונן עליי אם אתן רוצות. מציג את התג עם שמו שנשמר אצלנו.

נעמדנו ליד שער הכניסה וניסינו להתקשר לרוני איש המשטרה שעד עכשיו ניתן היה לדבר איתו ולהסדיר דברים אך הוא סיפר שהוא כבר לא האחראי באזור. שאר הניסיונות לפנות למישהו לא עלו יפה. בינתיים פלסטינים נכנסים ויוצאים. המכשיר לבדיקת כף היד מגלה סימני תשישות וחלק מהפלסטינים נדרשים להניח את ידם שוב ושוב. בעמדה השנייה 2 החיילות מפעילות צד אחד מכיוון ירושלים לבית לחם כרגיל ופתחו את הצד השני לכיוון ההפוך עבור התיירים.מפקד המחסום חוזר אלינו מלווה בחייל ודורש את הפרטים האישיים שלנו. אפרת לא מוכנה למסור פרטים ובוחרת להתרחק. אני מנהלת ויכוח כי הוא מתעקש על גרסתו שהפרענו ל"עבודת" החיילות. האיום להיות מעוכבת 24 שעות שכנע אותי למסור את פרטיי.

 09:50 מאפשרים לשב"ח לעבור לכיוון בית לחם.מגיע איש מבוגר מבית לחם. הוא מסביר שאין לו תעודת זהות כי הוא הגיש בקשת חידוש התעודה ונתנו לו אישור זמני: דף עם מספר התעודה ותמונה מודפסת. החיילת לא מאפשרת לו לעבור ומשלחת אותו חזרה לבית לחם.החיילת פונה אליי במיקרופון שלה: לא שמעת שאסור לך להיות פה? אם את לא יוצאת אני אקרא למאבטח שיוציא אותך. (אני בשער הכניסה)2 החיילות מפגינות הנאה רבה מהמצב, מתבדחות עם התיירים ואפילו עם חלק מהפלסטינים:

          תוריד את המשקפיים!   (הוא מוריד) אוה! עכשיו רואים את העיניים היפות שלך!

 3 פלסטינים נשלחים חזרה לבית לחם. אי אפשר לתפקד כך: מהשער בקושי שומעים מה שהחיילות אומרות ואי אפשר לדבר עם הפלסטינים.