מעבר אייל, יום ב' 10.8.09, בוקר

4.32 - עשרות פועלים בחנייה של מעבר איל ממתינים להסעות. קבוצת נשים יושבת בנפרד, מלינות על השיקוף והחומר ששמים על תעודת הזהות. זרם יציב של עוברים.

4.36 - 11 עוברים לדקה. העוברים יוצאים בחלקם ששרוכיהם מותרים והחגורות בידם.

4.39 - 17 עוברים בדקה.

4.40 - תפילה מאורגנת בחניה.

4.46 - 13 עוברים בדקה.

4.49 - 25  עוברים בדקה. תלונות על חדרי השיקוף הצפופים, מהגג מצלמים אותנו. ברחבה הסגורה מימין ליציאה קבוצת סוחרים ממתינה לפתיחה.

שיחה עם עומרי  - מנהל המחסום כנראה (מנומס ומשתף פעולה).

מכונת השיקוף פועלת כבר 5 שנים במקומות שונים ועדיין לא נמצא שהיא גורמת נזקים.

אין מצב שמי שעובר בשיקוף עבר בכפית (החומר הנמרח על התעודות, כנראה מזהה שאריות חומרי נפץ) הבדיקה הזו עם הכפית נעשית גם לכבודה בשדה התעופה, לא משהו מיוחד.

מתאר לנו הליך של שיתוף פעולה עם משרד העבודה הפלסטיני בקלקיליה והמת"ק: הם מחלקים מספרים לתור היציאה לישראל, בכניסה לפני השרוולים יש אדם ממונה שמנווט הכניסה לפי המספרים. מה שמסדיר את הלחץ, כנראה. התור הנשי נוצר מעצמו ומכובד על ידי הגברים (על פי עומרי). בעצם מתבצעות 3 בדיקות, שיקוף, כף יד וכרטיס מגנטי+ת.ז.

בחצר הסוחרים יושבת קשישה שבדיקת כף היד שלה לא תקינה והיא צריכה לעשות חידוש (הנוהל פעם בשנה), המת"ק נפתח רק ב-8.30.

5.40 - זרם רציף של עוברים.

5.47 - אור זריחה, עשרות פועלים ממתינים בחנייה.

5.52 - עומרי מודיע לנו שכבר אין אנשים בחוץ, הפלסטינים טוענים שיש רבים.

6.03 - 12 עוברים לדקה.

6.20 - 20 עוברים לדקה.

6.30 - אנחנו עוזבות.

מאז הייתי לפני כחודש ומשהו במחסום (ימים ספורים לאחר ההפרטה, לא נשמעות תלונות רבות על משך זמן מעבר חריג, ולתקנות האוכל כבר הסתגלו.