דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ג' 21.7.09, בוקר

צופות: 
תמר ג', מיכל צ', חגית ב' (מדווחת)
21/07/2009
|
בוקר

0730  1200

סנסנה 
בבוקר כשאנחנו באות אנחנו רואות בצד הישראלי חמישה אוטובוסים של ביקורי משפחות אסירים - המשפחות כמעט כולן עברו את הביקורת -  ונוסעי האוטובוס האחרון עוד מחכים לסיום הבדיקה. משאיות החול שמעבירות את החול בשיטת "גב אל גבinfo-icon" עובדות במרץ. בדרכנו חזרה צוות של ערוץ 1 (הטלביזיה בערבית) מצלם את אנשי המעבר. הם שמחים לראות אותנו (במיוחד את  תמר) ומראיינים אותנו. אנחנו לא מתנגדות עקרונית למעברי גבול שעומדים על הקו הירוק ואנחנו חושבות שמעבר גבול זה מתנהל כפי שצריך ועל כך יעיד הסיפור הבא: אנחנו ביקשנו משלומי מנהל המעבר להיות בקשר ישיר עם המעברים באירתח ובאייל שילמד אותם מניסיונו איך אפשר להיות בני אדם גם בתוך התפאורה המאיימת וארכיטקטורת  הרוע של מעבר גבול. הוא מספר לנו שהוא נכנס בהתחלה עם כל פלסטיני שהיה צריך להיכנס למכונת השיקוף והוא עבר בעצמו את השיקוף. כשהפלסטינים ראו שהוא עובר זאת בעצמו יחד עם כל מי שאמרו לו לעבור שיקוף - הפסיקו לפחד. היום כמעט ולא מכניסים פלסטינים למכונת השיקוף הזאת כי הפלסטינים למדו מה לא להשאיר בכיסים.
איש משרד הרישוי  במחסום מבלבל לנו ולמ' הנהג שלנו את המוח כי המשפחה של איברהים עדיין לא סדרה את עניין צו הירושה ועדיין לא הועברה הבעלות על האוטו – שלומי אומר לו להניח לנו..... הוא  הכיר את איברהים.


כביש 317
בכביש נעשות עבודות תחזוקה של החברה הלאומית לדרכים – כביש אפרטהייד מושלם. כמה כספים עוד אפשר לבזבז עליו – קודם סתם הנחה של גדר הגנה שמנעה תנועת כבשים חופשית מצד אל צד – אחר כך הורדה הגדר בגלל צו של בג"ץ ועכשיו הבזבוז הזה. מכיוון שקראנו בבוקר בעיתון "הארץ" את רשימת המאחזים שעומדים לפנות החלטנו שנעלה למצפה  אביגיל לראות מה יש לפנות שם. אלו התוצאות:

קווי מיםinfo-icon, ביוב, טלפון וחשמל (לחירבאת טוואני – היישוב הפלסטיני השכן - אין), כביש סלול באורך של ק"מ וחצי (לחירבאת טוואני – היישוב הפלסטיני השכן – אין), מגדל מים (בחירבאת טואני אין מגדל מים והמתנחלים מרעילים בורות מים);
 15 קראוונים וגן ילדים אחד ושומר חייל ששומר על כל המאחז שקם מרבצו כשראה את הטרנזיט – פנינו לא היו לעימותים אז התרחקנו משם. לאורך הכביש אנחנו רואות מודעות שמעודדות התיישבות עכשיו בהתנחלויות – הכותרת היא: "התנגדות  לספר הלבן". ברשימת 23 המאחזים שמיועדים לפינוי חסר לי מאוד חוות מעון. אני חוששת שבסוף "יוכשר השרץ" והמאחז הנורא הזה שמציק בלי סוף לתושבי חירבאת טוואני ושכניהם לא יפונה בתוך תהליך הלבנת החטאים....  והסוף לכיבוש מתי הוא יבוא?


כביש 356 
בצומת זיף
– התנועה זורמת ובמכולת אנחנו שומעות קולות של ירי. מסתבר שהיום ברדיו הפלסטיני בישרו מי עבר את בחינות הבגרות ולשמחה יורים יריות באוויר. גם עולי הרגל למכה חזרו, ויריות של שמחה כאלה שמענו גם בתוך חברון.


כביש 60 
דורה אל פאוור
צומת הכבשים  - הפילבוקס מאויש, התנועה זורמת. כל החסימות במקומן, מעט מאוד כלי רכב ולא רואים רכבים צבאיים. רכבי משטרה וצבא מאבטחים טיול אופניים של תושבי הרובע היהודי. קודם לכן ראינו אותם מתארגנים בתוך השוק הסיטונאי בחברון והם חלפו על פנינו גם כשעצרנו ליד אחד ממחסומי מערת המכפלה.


חברון
באופן כללי העיר באזור H1  נטושה – ונצבט הלב לחשוב מה היה יכול להיות כאן.
סוף סוף קיבלנו הסבר למראה הילדים שמסתובבים ברחוב עם הדליים:

מסתבר שאגודת הצדקה של המסגד במערת המכפלה מחלקת מזון למשפחות נזקקות. פעם בשבוע, ביום שני, יש בשר, וביתר הימים מרקים. לכן הילדים עוברים הלוך ושוב עם כלים כדי להביא אוכל הביתה. מספר הילדים שהולכים יכול להעיד על העוני הרב ששורר בחלקים האלה של חברון.

עיקול 160 - המחסום פתוח, הפילבוקס נטוש. מחסום בית המריבה – שוטרי משמר הגבול יושבים תחת הצילוניות.
מחסום תל רומיידה, מחסום בית מרקחת, מחסום תרפ"ט – מאוישים על ידי חיילי הצנחנים. רק מעט עוברים, בעיקר ילדים. 
בשוק הסיטונאי מתארגנים אנשי הישוב היהודי וילדיהם לטיול אופניים, וכל הסביבה הביטחוניסטית מתגייסת לעזרתם: ליווי של חיילים ומשטרה. אם תהיתם לאן הולכים כספי המיסים שלכם, אז קיבלתם עכשיו תשובה: להגנת המתנחלים פורעי הסדר והחוק.
מחסומי מערת המכפלה – משהו באוזניים נשמע מוזר, ופתאום זה מתחוור לי – מוזיקה מחרישת אוזניים לא בוקעת ממרכז גוטניק. במחסום שמוביל למגרש החנייה אנחנו מבחינות במספר גדול של מעוכביםinfo-icon, ובהם 5 נשים. מסתבר שהאנשים היו כולם בדרך אל בית המשפט שנמצא ליד בית ספר איברהמיה, בית הספר לבנים. חיילי משמר הגבול שחררו את כולם חוץ מאחד שמעוכב לחקירה. חיילי משמר הגבול הזמינו ניידת משטרה לקחת אותו, אך המשפחה לא רצתה להשאירו לבד במחסום ולכן הם נשארו במקום יחד איתו.
באותו זמן אחד מחיילי משמר הגבול מבחין במ' הנהג שלנו, שהוא ערבי, ומתחיל לפנות אליו בערבית שייתן לו את תעודת הזהות שלו. אני מתערבת ואומרת לו שידבר אליו בעברית ואם הוא מבקש ממ' את תעודת הזהות שלו, שייקח גם את שלי – תעודת זהות כחולה היא תעודת זהות כחולה. בינתיים יורד השוטר מהרכב ומברר מה העניין – אני מספרת לו והוא לוקח את כל תעודות הזהות לבדיקה ובינתיים מספר לי שהמקום הוא שטח צבאי סגורinfo-icon. אני אומרת לו שאם כך, שיראה לי את הצו (מיכל: "שוטר חדש שמבקש להפגין את כוחותיו"). אני די מתעלמת ממנו. תמר ומיכל ממשיכות להתעקש שיביא את צו שטח צבאי סגור אם אכן יש כזה - הוא די מסתבך ומקטר בפני תמר ומיכל כמה קשה לשרת בחברון. שוטר אחר שאנחנו מכירות מזמן מוריד את זה הראשון מהעץ.
בינתיים אני מבררת את פרטי הסיפור על המעוכבים ומסתבר לי שעדיף להם אם אנחנו נסתלק משם. כנראה ששוטרי משמר הגבול מראים לנו מי אדוני המקום. אנחנו ממהרות לטרנזיט ומסתלקות משם. במבט לאחור מהרכב אני רואה שגם המשפחה הפלסטינית הולכת לדרכה והמבוקש לחקירה עולה על הניידת המשטרתית.

תמונת כיבוש רגילה לגמרי בחברון.


אובמה מתי תקפוץ לביקור ותתיר לנו להיפטר מהרוע?