אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ד' 22.7.09, בוקר

צופות: 
ענת ט., עדנה פ., שירה ו. (מדווחת)
22/07/2009
|
בוקר

 

07:30 שיח' סעד


כשהגענו למחסום ראינו שיש מעוכב. הוא סיפר לנו שהוא מעוכב מזה כשעה ורבע משום שחנה סמוך למחסום, מעברו השני של הכביש (בצד של ג'בל מכבר), ועשה זאת משום שאין שילוט האוסר על חניה במקום זה. חייל המג"ב בשם א. שראה אותנו, ניגש אל המעוכב ואמר לו שהוא ישוחרר תוך זמן קצר. ואכן, תוך דקות ספורות החייל החזיר לו את התעודה שלו (כחולה!) והוא שוחרר לא לפני שקיבל נאום נזיפה מהחייל הזה על שלמרות שאין שלט יש רצועות פלסטיק עם הלוגו של משטרת ישראל שקשורות בין העמודים וזה מספיק כדי להבין שאסור לחנות במקום. המעוכב המשיך להסביר לו בעברית שאין שילוט על כך שאסור להחנות, ובשלב מסויים החייל הודה משהו בסגנון "אולי זה לא בסדר ואני אפנה למחלקת התעבורה שלנו שיסדרו את זה".

לאחר מכן, כשהמעוכב כבר שוחרר ועזב, פנינו לחייל ושאלנו אותו איך פונים למחלקה שכזו ואם כבר פנה אליהם, אולם הוא סירב לדבר איתנו. המעוכב סיפר לנו שהחייל במהלך הזמן שהיה מעוכב לא עסק כלל בתיאומים לשחרר אותו, אלא סתם החזיק אותו בעודו "אוכל ועושה כל מיני דברים אחרים". המעוכב לא רצה להגיש תלונה, אולם אנו הגשנו תלונה לאחר מכן בעזרתה המהירה של חנה ב.  העובדה שהוא היה בעל תעודה כחולה רק מדגישה לדעתנו את חומרת המעשה. 

08:30 מעבר הזיתים


עברנו במחסום מבלי להיכנס. המחסום היה נראה שקט.

08:45 ואדי נאר


כשהגענו, נוכחנו ב-5 טרנזיטים מעוכביםinfo-icon: 4 לכיוון צפון ואחד לכיוון דרום. שאלנו את הנוסעים כמה זמן הם מעוכבים והתשובות היו שעה-שעה וחצי, פרט לאחרונה בתור לכיוון צפון שדיווחה על כ-45 ד'.
 
היו הרבה חיילים במחסום ואף על פי כן רובם ישבו בבוטֵק-ים ללא מעשה בעוד המפקד המגבנ"יק, ע.
הסתובב בין הבוטק-ים והזרים את התנועה. לא הבנו מדוע זה ככה ולמה אף אחד לא בודק את התעודות ומשחרר את הנוסעים. המתנו מספר דקות וראינו שלא עושים דבר בעניין הטרזינטים המעוכבים (בעומס חום כבד, יש לציין). התחלנו לנסות לדבר עם החיילים במחסום, לברר אם יש סיבה מיוחדת לעיכוב, אולם הם לא שיתפו איתנו פעולה ולכן התחלנו להרים טלפונים – למ.פ. הגזרה, למוקד ההומאניטרי, למת"ק. רק לאחר שמפקד המחסום קיבל מהם טלפונים ראינו שהוא הורה להתחיל לבדוק את התעודות, וזאת גם רק כחצי שעה אחרי שהגענו למקום. לאט לאט שוחררו הטרזנזיטים לכיוון צפון. כעבור זמן מה שוחרר גם הטרנזיט לכיוון דרום, וזאת גם רק לאחר שהמפקד קיבל טלפונים ואז הורה לאחד החיילים להתחיל לבדוק את התעודות בקשר, ורק אז שוחררו.

בניגוד למשמרת של שבוע שעבר, בה נתקלנו במילואמניק שהדגיש בפנינו את תודעת השירות שלו ואת מטרת היותו במחסום "להרגיע את החבר'ה הצעירים", המילואמניק הפעם היה עויין.

לאחר ששוחרר אחד הטרנזיטים, ניגשנו לבדוק אם מישהו שם קיבל זימון לשב"כ, בניסיון להבין לפשר העיכוב הממושך, ומיד הוא נזעק וצעק לנו ש"אסור לכם לדבר איתם", (לאחר ששוחררו, כאמור). ממה שהבחנו, לא ראינו זימוני שב"כ לנוסעי הטרנזיטים, למרות שחיפשנו לראות אם קיבלו ניירות בזמן השחרור. מייד לאחר ששוחררה הנגלה הזאת, עוכב טרנזיט נוסף, אולם הוא שוחרר כעבור דקות ספורות, ובדיקת התעודות נעשתה מייד לאחר איסופן. לכן, בהעדר סיבה אחרת נראית לעין, ממה שהתרשמנו, סיבת העיכובים המיותרים הללו היא התנהלות החיילים והמפקד במחסום.