קלנדיה, יום ה' 2.7.09, בוקר

צופות: 
נטע ע', מיכאלה ר' (מדווחת)
02/07/2009
|
בוקר

קלנדיה

5:50 בבוקר
מאות (יותר מאלף?) אנשים צובאים על המחסום. התור, בשלוש שורות דחוסות משתרך מהקרוסלה החיצונית, דרך אולם ההמתנה וממשיך אל מגרש החניה.
בשעה שש הקרוסלה נפתחת וכמה עשרות אנשים נפלטים מהכלובים בריצה אל נקודות הבדיקה. זרם צפוף של אנשים נדחס במקומם בתוך הכלובים.
5 עמדות בדיקה היו מאוישות. הקרוסלה נפתחה בממוצע כל 5 דקות, אך במרווחי זמן לא שווים.
סככת ההמתנה מטונפת. בורות נפערו במקום שהיו ספסלים.
ב-6:15 מתחיל להיווצר תור לפני השער ה"הומניטרי". כששוטר ומאבטח מגיעים לבודקה שליד השער, אנשים נוספים פונים לכיוון זה. אך השער נותר נעול.
6:30 מגיעות שתי נשים הנושאות תינוקות על זרועותיהן וים של ילדים סביבן, אך עדיין השער נותר נעול.
עוד ועוד נשים וקשישים מצטופפים לפני ה"הומניטרי", אך השער עדיין נעול.
הנשים מרובות הילדים וחלק מהקשישים נואשים וחוזרים אל התור הרגיל.
6:32 סוף סוף נפתח השער, ומיד מתחילה ריצה לעברו. הוא נפתח שוב ב-6:40, אך הפעם רוב הגברים נשלחים לתור הרגיל, היום רק מעל גיל 60 מוגדר "הומניטרי". אנשים שגילם קרוב ל-60 חוזרים ממורמרים, כל יום הם עוברים בשער זה - היום לא! אחד מהם, בן 57, מצויד באישור רפואי בדרכו למרפאה כועס ומעוצבן. אין לו כוח לעמוד בתור הרגיל והוא רוצה לחזור לביתו. אחר עובד באגד כבר 30 שנים, בן 56, תעודה כחולה - אומר שעובר ב"הומניטרי" כל יום. מה קרה היום? - הוא שואל בתימהון. אחר אומר: מי שמעל גיל 60 לא הולך לעבודה, לא בא למחסום, רק הולך למות.
בינתיים מצטופפים שם כעשרים בני אדם, רובן נשים. חלקן בהריון, אחת עטויה מסכה נגד זיהומים. מגיע ת'  נציג המת"ק ומתחיל למיין - מי ל"הומניטרי" ומי לתור הרגיל: ילדים - לרגיל, כי אין בית-ספר, יחי החופש הגדול! גברים מתחת לגיל 60 - כנ"ל. נשים ועובדים מסוימים (צוותים רפואיים) - נכנסים.
טלפון לא' : הגיל הועלה בגלל תלונות על הטרדות מיניות. אכן, רק כוונה טובה בבסיס השיקולים...
בין 6:30 ל-7 נפתח השער 3 פעמים, בממוצע אחת לרבע שעה. ונשאלת השאלה: אם אכן זהו שער הומניטרי, מדוע שלא יהיה פתוח ברציפות? הרי בלאו הכי נציג המת"ק נמצא שם כל הזמן.
בשעה שבע העומס לפני הכלובים קטן מעט, אך עדיין משתרך אל תוך הסככה. ב-7:30 כבר אין "זנב" אל הסככה, אך התור ה"הומניטרי" עדיין ארוך מאוד.

במחסום הרכבים:
כשהגענו תור כלי הרכב מכיוון רמאללה היה עמוס מאוד, לא ניתן לראות את סופו.
כשסיימנו, לקראת שעה שמונה, התור היה קצר וההמתנה לא ממושכת. לעומת זאת, נבדקו כלי הרכב הפונים צפונה. בדיקה זו החלה והסתיימה ללא סיבה נראית לעין. אך במהלכה נוצר פקק נורא, עד מעבר לכיכר הדרומית.