דיר שאראף (חביות), שבי שומרון, יום א' 12.7.09, אחה"צ

צופות: 
אליקס וו', סוזן ל' (מדווחת)
12/07/2009
|
אחה"צ

סיכום
מהי המציאות שמאחורי השקט והרוגע הנעימים של השטחים הפלסטינים הכבושים, ללא המחסומים שהפכו את חיי היום-יום כה מעיקים ומבזבזי זמן עבור הפלסטינים – ע"י הפרת זכותם לחופש תנועה? עדיין קיימת אחיזה מתמשכת על החיים בשטחים הפלסטינים הכבושים, באמצעות חומת ההפרדה שגורמת לא רק להפרדה, אלא גם למבול של השפלות תדירות לאנשים פשוטים, המבקשים לחיות את חייהם היומיומיים; זוהי מציאות שאנו, כמשקיפות מחסוםWATCH, איננו יכולות להתעלם ממנה. עומדים על הפרק הכבוד העצמי וזכויות האנוש של עם אחר, שכנינו; השתיקה הנעימה, שמעריפה עלינו התקשורת הישראלית, היא הרסנית לתדמיתה העתידית ולאופייה של המדינה הזאת, לטווח ארוך. 
15:50 דיר שאראף
נאמר לנו שמותרת לישראלים הכניסה לשכם היום, ושננסה לעבור דרך המחסום במכונית. ואכן כך אנו עושות. המפקד במקום, בדרגת רב"ט, אומר לנו שנכון שבדרך כלל רק בימי שבת מותרת הכניסה, ושאכן אין בעיה ביציאה משכם, אולם הכניסה אליה זו כבר בעיה אחרת.. "אפשר לצאת, אך אי אפשר להיכנס." אולם, היום "אאפשר לכן להיכנס, אולם אצטרך לראות את תעודות הזהות שלכן". הוא מתפלא על המונח בעברית ל"ממלכה מאוחדת". איזו מין ארץ זאת?" הוא שואל. התנועה לשכם זורמת בחופשיות, אולם היא כבדה למדי.
אנו נוכחות לדעת שהעיר שכם בעצמה נעזבת לנפשה ע"י צה"ל, חוץ מפשיטות פעם או פעמיים בחודש (בשונה מהפשיטות שנערכו מדי לילה לפני זמן לא רב). המשטרה הפלסטינית יעילה, אולם הכלכלה חלשה מאד.
דיר שאראף מתגאה עכשיו במאפיה משכם, שבה ניתן להשיג כנאפה, אותו מאכל מתוק ששכם מפורסמת בו, טעימה ביותר. אנו  טועמות אותו וניגשות למחסום בית איבא, לשעבר. קשה להאמין היום איזו פעילות הייתה שם פעם. התריסים מוגפים על הקיוסקים, אין מוניות המחכות לנוסעים וזרם בלתי פוסק של כלי רכב נכנס ויוצא מהעיר. אנו ממשיכות עוד מספר קילומטרים לכפר בית איבא עצמו, שבו יש אולמות תצוגה ובתי מלאכה לרהיטים, משני צידי הכביש.
16:55 שבי שומרון
כדי להזכיר לנו מהו מחסום אמיתי, אנו נוסעות דרך כביש מס' 60 למחסום שבקצה האחורי של שבי שומרון. החיילים אומרים לנו שאסור לנו להיות שם; לשאלתנו איך זה שיהודים ישראלים היו שם לפני פחות משבוע (בדרכם לקבור ספרי קודש בחומש), משיב החייל, "אני לא הייתי שם אז" (כאילו שהחוקים תלויים אך ורק באמירתו של יחיד זה או אחר). טנדר ישראלי ובו פלסטיני חולה מעוקב במחסום ואינו מורשה להמשיך. אין אנו רואות את סופו של העניין, כי נאמר לנו, באופן החלטי, שעלינו לעזוב את המקום מיד.
דיר שאראף
17:05
– בעת שחזרנו למחסום בדיר שאראף, אנו מבחינות בתור ארוך של כלי רכב, המחכים לבדיקה. תוך עשר דקות אנו מגיעות אל חייל, ששואל אותנו מה מעשינו שם. אנו אומרות לו שמפקדו הודיע לנו שאנו יכולות לעבור את המחסום. הוא מראה שני פסים דמיוניים על כתפו, כדי לוודא שאכן ברב"ט במדובר. אנו שואלות מדוע נבדק כל לכלי רכב. "אנו מחפשים מי שהוא," הוא משיב. נראה שעבודת הסלילה של הכביש החדש לשבי שומרון נפסקה לחלוטין.