עזון עתמה, יום ג' 19.5.09, אחה"צ

17:00

המחסום התרחב: גדרות מסמנות מסלול יציאה וכניסה מהכפר (קודם לכן עברו תושבי הכפר דרך פשפש בשער הסוגר על הכפר). בצד - יש מבנה ממוגן, עדיין ללא שימוש (תמונה משמאל). יש להניח שבעתיד ישבו בו החיילי, במקום באוהל.

שלושה חיילים נמצאים כאן עכשיו. ממגדל השמירה הסמוך נשמעה לעבר החיילים הצעקה "יוהו" בטון משועמם. החיילת באוהל נפנפה.

הכפר מוקף כולו בגדר. כניסה ויציאה - דרך המחסום, בהצגת תעודת זהות.
כשהגענו החיילים פתחו את השער עבור עגלה רתומה לסוס. החייל ממשמש את החפצים על העגלה.
פועלים חוזרים אל הכפר מיום עבודה. כשהם באים בקבוצות הם
מצייתים לכללים. אחד ניגש, האחרים עומדים בצד מחכים
לתורם. לא צריך להגיד "וואחד וואחד". תמונות מצורפות.

ניגש גבר צעיר אל השער. קורא לנו. ניגשתי. יש לו עברית טובה והוא מתבטא היטב. אבל הוא מתקשה לחבר רצף של משפטים זה לזה. הוא מטורף מכעס. הוא מתקשה לדבר. מדי פעם בועט בכעס בשער באגרופים. תמונה מצורפת. "ישראל לא רוצה שיהיה יותר טוב, רוצה שיהיה יותר רע. זה לא בטחון של ישראל השער הזה, זה לקחת את האדמות שלנו. אני מבין עכשיו למה פלסטינים עשו פיגועים. גם אני בסוף ארצה לעשות פיגוע. אנחנו בכלא פה. תעשי משהו. את חייבת".