ג'וברה (כפריאת), מעבר אייל, ענבתא, יום א' 12.7.09, אחה"צ

צופות: 
אליקס וו', סוזן ל' (מדווחת)
12/07/2009
|
אחה"צ

  סיכום

מהי המציאות שמאחורי השקט והרוגע הנעימים של השטחים הפלסטינים הכבושים, ללא המחסומים שהפכו את חיי היום-יום כה מעיקים ומבזבזי זמן עבור הפלסטינים - ע"י הפרת זכותם לחופש תנועה? עדיין קיימת אחיזה מתמשכת על החיים בשטחים הפלסטינים הכבושים, באמצעות חומת ההפרדה שגורמת לא רק להפרדה, אלא גם למבול של השפלות תדירות לאנשים פשוטים, המבקשים לחיות את חייהם היומיומיים; זוהי מציאות שאנו, כמשקיפות מחסוםWATCH, איננו יכולות להתעלם ממנה. עומדים על הפרק הכבוד העצמי וזכויות האנוש של עם אחר, שכנינו; השתיקה הנעימה, שמעריפה עלינו התקשורת הישראלית, היא הרסנית לתדמיתה העתידית ולאופייה של המדינה הזאת, לטווח ארוך.
 

אזור קלקיליה


14:15 ראס עטיה

היישובים חבלה וראס עטיה מופרדים מעיר האם שלהם, קלקיליה. מדוע? הם נמצאים על קו ההפרדה, שמטרת איננה רק להקיף את ההתנחלויות הישראליות, אלא, כפי שראינו היום, להרחיב אותן עוד ועוד. בדרך העולה לאלפי מנשה, מכביש מס'  55, יש מודעת פרסומת חדשה על מכירת דירות חדשות, אכן בימים אלו! אולם אין המודעה בצד הכביש הראשי, המוביל לתוך השטחים הפלסטינים הכבושים, העצם החדש היחידי שאנו רואות. כאשר אנו מטפסות בגבעות התלולות שמעל למשתלות של חבלה, אנו נתקלות בקיר תומך חדש לגמרי, בצבע לבן בוהק; אנו רואות משאיות ענקיות, עמוסות בסלעים, המביאות או לוקחות חומרים הכרחיים לבניית תשתית חדשה, שהיא הכרחית, אנו מניחות, לגידול ה"טבעי" של ההתנחלות הקרובה.

14:15 - אנו ממשיכות לראס עטיה, שם אין החיילים מתנגדים שנעבור את מחסום ההפרדה ונמשיך לכפר. במרחק עשרים מ' מהמחסום נמצא בית ספר, שעל קירותיו רשום "תנו ללמוד בשקט" (באנגלית) ו"הפסיקו להרוג ילדים". צעירה חוזרת לביתה מעבודתה בג'לג'וליה (לא רחוק בקו אויר), אולם במרחק שנות אור מבחינת המרחק והמשוכות שעל פלסטינאית לעבור, על מנת לעבוד בפרך, כדי לקיים שישה ילדים (היא חייבת לעבור דרך אייל וראס עטיה). ביציאה מראס עטיה טעינו בפניות והמשכנו בדרכים סלולות היטב מעבר לעזון אטמה (אנו לא בצד שבו מבקרות בד"כ משקיפות מחסוםWATCH); אנו עוברות באזור כפרי הררי יפה, דרך כפרים ישנוניים, שבהם ילדים סקרניים בחופשה, כאשר כל הזמן אנו מחפשות את הדרך חזרה לכביש מס' 555! לאחר שעברנו דרך "יערות" של עצי זית, אנו מגיעות לבידיה, כםר בעל רחוב ראשי ישר ורחב, שלאורכו עצי תמר ננסיים, ולבסוף מגיעות לאל פונדוק, דרך עמנואל.

אנו מוחזרות למציאות של הכיבוש, כאשר מקבלים את פנינו, בצומת של דרכים מס' 555 ומס' 5066, מחסום פתע וג'יפ,; יש שם שני שוטרי מג"ב, שאו שהם מטרידים או שהם מתבדחים עם נער בגיל טפש-עשרה, שנמצא מצדו השני של הכביש; באותו זמן, משאית, שעוכבה ככל הנראה, מסתובבת באמצע הכביש וחוזרת על עקבותיה
.18:00 אייל

פועלים מועטים, כולם גברים, נכנסים לבניין המסוף וזרם של אנשים נראה עוזבים אותו. אנו עוקבות אחר תנועתם של מספר אנשים, כדי למדוד את זמן תהליך הבדיקה עד שהם יוצאים מהבניין: המעבר איננו עורך יותר משתי דקות.

שער צופין

השער פתוח, התנועה מועטה, אולם הרבה רכבים של מתנחלים חוזרים "הביתה". אין פלסטינים בשער.

18:30  חבלה

אופיין השלו של המשתלות עומד בסתירה למה שמתרחש כאן לאחר רדת החשיכה, הרבה זמן אחרי שהמשקיפות הערניות כבר נמצאות בבתיהן. התפרצה, רק לפני כמה לילות, קבוצה גדולה של חיילים, חובשים משקפי ראיית לילה, אל השקט והשלווה של הלילה בחבלה; הם חפשו, לדבריהם, צעירים ש"ניסו להיכנס לישראל", ונשארו עד 02:00 לפנות בוקר! הם רמסו את הכול, היו גסי רוח וחצופים, גם כלפי אביו הישיש של אחד מבעלי המשתלה, שבשעות היום לא ניתנה לו זכות מיוחדת לעקוף את התור - כדי לשבת ולחכות - במחסום מס' 105. הוא חייב לקבל יחס רע "השווה לכולם," ונאלץ לעמוד בתור כמו כולם.


אזור טול כרם


17:20 ענבתא

חזרה למציאות המחסומים: כמאה מטר לפני ענבתא, מקבלים את פנינו בשלטים, אחד אחר השני, המכריזים: "מחסום בקרוב" או "עצור, מחסום לפניך" וכו'. אולם לפני שהכביש מתפצל לארבעה-חמישה נתיבים, לצורך בדיקת כלי הרכב, מוצב שלט אדום מתכתי ענקי שעליו רשום, באותיות בגובה של 30 ס"מ, האות  "A" ואחריו, רק בעברית, "כביש זה מוביל לשטח A, אליו אסורה הכניסה לישראלים ... מסוכן לחייכם ... ומעשה בלתי חוקי." אנו רושמות זאת לפנינו וכן את העובדה שיש זרם בלתי פוסק של כלי רכב בעלי לוחיות רישוי צהובות (מכוניות ישראליות) שמתקרבות למחסום: אין זה ברור מה קשר השלט אליהם. איך שהוא זהו סימן נוסף לגזענות המשתוללת שאנו כבר רגילות אליה. יהודים ישראלים אינם מורשים לשטח A, אולם פלסטינים ישראלים - זה כבר עניין אחר.

המחסום המשופץ בענבתא מתגאה במגדל שמירה גדול יותר ויותר טוב, כאשר המגדל הישן הקצר והעבה עדיין במקומו.  כאשר אנו מתקרבות ממש למחסום, ניגש אלינו חייל ודורש לדעת מי אנחנו. הוא מעולם לא שמע על מחסוםWATCH, ואף לאחר הסברנו הוא שואל " אז אתן עיתונאיות?" צילום כמובן אסור וכו' וכו'


17:45 ג'וברה

אין רואים כל עץ תאנה, למרות שנקודת הכניסה לשטחים הפלסטינים הכבושים נושא את השם "תאנה", אולם יש תור ארוך של כלי רכב המתקדמים לאט. כאשר אנו מגיעות ממש למחסום, ניגש אלינו מ"צ, אשר יודע מיהו ומהו מחסוםWATCH, אולם מודיע לנו שהיינו צריכות להיכנס לנתיב האחר (מה שלא ברור מקצה התור). אנו מבחינות שכמה כלי רכב ישראלים, בעלי לוחיות רישוי צהובות, הוחזרו ולא הורשו להיכנס לשטחים הפלסטינים הכבושים. אין זה ברור מדוע. כרגיל, יש שוטרים, המוצבים בנקודת הכניסה לשטחים הפלסטינים הכבושים. אנו שמות לב שהרמזור כבר לא מוצב בשער הסגור בדרך המובילה לכפר ג'ובארה.