בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, עזון עתמה, יום א' 5.7.09, אחה"צ

צופות: 
יהודית ב., נעה פ., טל ה. (מדווחת)
05/07/2009
|
אחה"צ


 
15:05 מחסום צומת תפוח-זעתרה
מכיוון מערב ודרום עמדות לא מאוישות , אין בדיקות.מכיוון צפון (שכם והסביבה) נבדק רכב במסלול אחד בלבד, אין הצטברות.כרזות מאירות עיניים בנוסח "חייל יהודי הוא בעד היהודים" ו"המלחמה היא עם הערבים"מקשטות בטונדות רבות במתחם. 
בדרכנו מזעתרה/תפוח עצרנו להתעדכן מעט במכולת בחווארה, ולשאלתנו ענו לנו שעכשיו המעבר לתוך ומתוך שכם הוא ברכב בלבד, אסור להסתובב שם ברגל. המשכנו ושאלנו איך המצב בכפרים – האם עדיין יש הצקות ליליות והיטפלויות מהסוג שפקדו אותם תקופות ארוכות ומרות. נענינו בשלילה,
אין עכשיו דברים כאלה לדברי הבחורים אתם שוחחנו.
 15:30 מחסום חווארה
 3 עמדות לבדיקת רכב פעילות. כלבנית וכלב טירון עוסקים בשלהם, יש לציין שחזר הנוהג לשלוח את הכלב לרחרח ולרייר בתוך המכונית. מכונית אחת מכל 7-10 נבדקת כך.
 צוות של המלווים האקומניים הגיע באותו זמן כמונו למחסום כדי לספור מכוניות עוברות ולתזמן בדיקות,כהרגלם. בזמן שעמדו שם, המתין הנהג שלהם ליד רכבו בכניסה לחניון המוניות הצמוד למתחם המחסום,והנטוש כעת פרט לכמה מכוניות בעלות לוחיות זיהוי ישראליות (של אזרחים ישראלים שנכנסים לשכם ללא רכבם). עד מהרה זינק המת"ק (נ.) וצעק לעברו שאסור לו לשהות שם. לבסוף נעתר לבקשת האקומנים  להרשות לנהג שלהם להמתין להם שם עוד קצת.
 
 

 16:15 מחסום בית פוריכ

והנה דווקא פה פתאום אנחנו עדות למחזות מן העבר... תור תופח והולך של מכוניות ממתין לבידוק ביציאה משכם, מסלול אחד בלבד מתפקד, בו חייל יחיד בודק. גם מכוניות בדרכם לתוך שכם נאלצות להמתין ולהתייבש, לעתים אף מסתכנות ממש כי התור משתרך לתוך כביש האפרטהייד עליו עוברות ממש בטיסה מכוניות המתנחלים מאלון מורה.אנו מתקשרות למוקד לדווח ומבטיחים לנו לברר. לנוכח ההתנהלות ההפוכה בזמן האחרון אין מנוס מהמחשבה שזו יוזמה פרטית של חייל/מפקד מחסום משועממים שמחפשים להציק לפלסטינים.ואכן האדרנלין עולה כשהם מבחינים בנו, ונפתחת מסכת השתטויות, כולל צעקות מסוג"מה, נראה לך שארביץ לאישה בת 50?" "נו כן, יש לנו פה נשות ווטש..." פתאום חייל שני ניגש ומסיט הצדה את מחסום הפלסטיק האדום שחוסם את מסלול הבדיקה השני,וחיש קל מחסלים את שני התורים, מבלי לבדוק אף רכב. אולי הגיע להם טלפון מלמעלה?אם כן, זה לא ממש עזר. כל הסיפור מתחיל מההתחלה. תור גדל במהירות בשני הכיוונים, עצירת בדיקות מכוונת, וסימנים ברורים והולכים שכל זה בגלל נוכחותנו שמגרה אותם לשחק בעצבי הפלסטינים.הפניות שלנו למוקד שבו ונשנות. הדגשנו באוזני המוקדניות שבאוזנינו שמענו את החיילים צועקים שזה בגללנו, ולאחר שגם נהגים סיפרו שזה המצב ממש – עזבנו את המקום ב-17:00.

 17:35 בדרכנו חזרה ארצה עצרנו למספר דקות מול מחסום עזון עתמה, שהיה ריק מכל נפש פלסטינית,פרט לאישה אחת שנכנסה.