ארתאח (שער אפרים), יום א' 28.6.09, בוקר

צופות: 
סמדר ב' וציונה א'
28/06/2009
|
בוקר

 הגענו למחסום ארתאח  ב- 04.00  בקדמת התור ישבו כ- 20 פועלות מבוגרות העובדות בחקלאות והתפללו. 
תור  הממתינים לכניסה היה ארוך מאוד כבכול יום א'.   שאלנו פועלים כמה ממתינים ישנם והם אמרו שהתור מגיע עד לכפר אירטאח. הממתינים שמחו לראותנו ורבים אמרו שהם מרגישים רגועים ובטוחים כשהם רואים אותנו. הם אמרו בעברית "כל הכבוד" ו "תודה לכם שבאתם".  הקרוסלות נפתחו ב- 04.27  הנשים שישבו ראשונות רצו מהר כדי להיכנס למתקן.  אישה אחת עוכבה בבדיקה והרמקול הודיע לה בעברית שוב ושוב לחזור ולהוציא את תכולת השקית שבידה. הוא צעק לה ברמקול: "למה את לא מבינה?"  ו"קשה לך להבין?" היא לא הבינה עברית ומישהו מהממתינים הסביר לה בערבית מה הבודק רוצה. .לבסוף,  אחרי שהוציאה את כל תכולת השקית ושמה אותה על השולחן אמר לה הבודק ברמקול - "סבאבה" ונתן לה להמשיך. אני מציינת את המלים בהן משתמשים הבודקים ברמקול כי זה מבטא את יחסם לפועלים. התור התקדם לאט מאוד והממתינים איבדו סבלנות כי פחדו שיאחרו לעבודה ויפסידו יום עבודה. הם התלוננו שהמתקן לא נפתח ב- 04.00.  בערך  ב-04.40  חזרו 3 פועלים כי הקבלן נסע.  2 חזרו כי הייתה להם בעיה עם התשריך

בערך  ב- 05.10 הגיעו 4 ילדים מוכרים לנו בשמם  ובגילם ממשמרות קודמות במחסום אשר מוכרים קפה לממתינים.  הם ישנים במחסום כדי למכור קפה מוקדם בבוקר. הבטחתי להביא להם בובות.  היה לי דובי ישן מפרווה,  בובת  מיקי מאוס, 3 כלבים מפרווה בגדלים שונים  וכרית בצורת לב בצבע  ורוד. כל הצעצועים היו ישנים. הילדים שמחו למראה הצעצועים, חייכו והודו לי.  כעבור 10 דקות הופיעו בצד הרחוק של המתקן שני שומרים של חברת "מודיעין אזרחי"  במדי החברה ושניהם כווונו את נשקם אלי.  הם אמרו לי "אסור לך לתת לילדים שום דבר".  צעקתי בחזרה שאסור להם לכוון אלי נשק.  קראתי אליהם "תורידו את הנשק. אסור לכם לכוון נשק לאזרחים."    הרמתי את המצלמה כדי לצלם אותם והם מיהרו להוריד את הנשק והסתלקו.  עד  05.50  נפתחו הקרוסלות בהפרשי זמן ארוכים ותור הממתינים התקדם לאט מאוד.  הממתינים היו בלחץ  בגלל האיטיות של הבודקים.  בערך  ב-06.00  הופיע ג'יפ של צה"ל  עם 3 חיילים. המפקד אמר לנו שאסור לנו להעביר צעצועים כי ייתכן שאנו מעבירות בהן סמים. הוא הוסיף כי אנחנו עומדות על "ציר הטשטוש". הוא סירב להזדהות בשמו, דיבר בגסות, הרים אבן קטנה  ושם אותה על האדמה והורה לנו לעמוד ליד האבן. אמרנו לו שמפקד אחר בשם אלון אמר שמותר לנו לעמוד במקום בו עמדנו. הוא התעקש שנעמוד ליד האבן. ביקשתי מסמדר לצלם זאת והיא צילמה אותי עומדת ליד האבן.  הסברנו לחיילים שהבאנו צעצועים לילדים אך הם סירבו להקשיב. אחרי שהג'יפ הסתלק חזרנו לעמוד ליד הגדר.  תור הממתינים (בערך 4000) נמשך עד 06.50.     

בערך  ב- 07.30  עזבנו את המקום.