ארתאח (שער אפרים), יום א' 21.6.09, בוקר

ארתאח
04:32 מרחוק אנחנו מבחינות שפועלים עדיין לא הגיעו למחסום.

04:34 הקבוצה הראשונה של עובדים פלשתינאים מגיעה למחסום. שלושה נתיבים פתוחים (האם לא הוחלט שהשערים יפתחו ב-04:00 לפחות בימי ראשון כאשר יש אפילו יותר פלשתינאים שרוצים לעבור??)

בערך כל שתי דקות נותנים לקבוצה של כ-16 איש לעבור.

ב-05:30 יש הפסקה של 10 דקות שנראית לנו כנצח. הקהל הגדול ממתין בשקט ובסבלנות. באופן מוזר, לאחר ההפסקה נראה כאילו היכולת "לנהל" קבוצות גדלה ועכשיו נכנסים כ-35 איש כל פעם. 

רוב הפלשתינאים "מאומנים היטב" ויודעים איזה חבילות הם צריכים להניח על השולחן וכמה בגדים הם צריכים להוריד לפני שהם יכולים לעבור דרך גלאי המתכות; חגורות ונעליים (לפלשתינאים אין שעונים, אבל הם חיים ללא זמן גם ככה, מתעוררים ב-02:00 על מנת להתחיל ב-07:00 יום עבודה של 8 שעות).

למרות זאת, לפעמים הגלאי מזמזם התראה ואז כל אלה שעברו מוקדם מדי צריכים לחזור לאחור עד שמוצאים את החפץ הנשכח.

מישהו עם שקיות פלסטיק וארגז גדול נשלח, יחד עם עוזר, לשולחן צידי על מנת לפרוק את חפציו ולוודא שהוא אינו מסכן את בטחון ישראל.

לעיתים קרובות קורה שקורה טביעות האצבות נותן תוצאות לא מדויקות. בזמן שהייתנו שם שישה אנשים הוצאו מהתור ונאמר להם לחכות ל-DCO שיפחו את משרדם.

קבלן מטייבה מחכה ב"לימוזינה" השחורה שלו, כיסיו מלאים באישורים, והוא סופר את הפועלים "שלו" שעולים על אוטובוס שמיעוד ל-60 איש. ברגע שהאוטובוס מתמלא הוא יוצא לכיוון כפר-סבא וקרית אונו.

כמה מהפלשתינאים מנצלים את הקרירות של מסדרון ההמתנה ומקיימים את תפילת הבוקר שלהם מתחת לשלט שאומר: "יציאה למגרש החניה. שהות נעימה". השלט הזה מתחרה בצביעות עם זה שאומר "התקווה של כולנו" ועליו ציור של פרח ורוד.

נראה כאילו גם לאחר כל הבדיקות המתקדמות אנחנו עדיין לא בטוחים - שומר חמוש משקיף על כולם מעמדת שמירה.

עזבנו בסביבות 06:00 כדי שלא נתפס בפקקים לתל-אביב.