אייל, ארתאח (שער אפרים), ג'וברה (כפריאת), ענבתא, קלקיליה, יום א' 14.6.09, אחה"צ

צופות: 
אליקס וו', רותי וו' ז', סוזן ל' (מדווחת)
14/06/2009
|
אחה"צ

סיכום

התקשורת כינתה את היום הזה כ"יומו של נתניהו", אולם, למעשה זה היה היום של משמרתנו בשטחים הפלסטינים הכבושים; משמרת זו שונתה לא בגלל מדיניות חדשה (שניתן להבין אותה) אלא שינוי שחל במקביל לשינויים בכללי הכיבוש: כמה מהמחסומים הגדולים -כמו בית איבא, בית פוריק - כבר אינם קיימים. גם הנקודה היחידה שהייתה לנו גישה אליה בקלקיליה גם היא כבר איננה. אולם כל התעלות והמחסומים נשארים, לאחר שהשחיתו לצמיתות את הנוף. הדוגמא הבולטת להרס הסביבה היא בענבתא, שם הרס המחסום החדש איזור נרחב בעמק שהיה בזמנו בתולי. ניתן, כאילו, רושם של חופש תנועה, אולם זה איננו אלא חלום תעתועים או עוד סיפור דמיוני מהספין האינסופי של הכובש.  מה שברור, כפי שהיה תמיד ברור לנשות מחסוםWATCH, הן העובדות בשטח. מדובר בשימוש רב יותר של מה שנקרא "מסופים" ביחד עם פחות ופחות נקודות כניסה לישראל עצמה עבור ברי המזל שמקבלים אישורי עבודה. לאחר שגרמו לייאוש אצל חלק מהאוכלוסייה הפלסטינית, ע"י הפרת חופש התנועה שלהם, עובר כובד המשקל להרתעת אלו שיש להם, למראית עין, הזכות לעבוד בישראל. כמו שמצב רוחם של הולכי הרגל דוכדך ע"י זה שהרתיעו אותם מלנוע ממקום למקום בתוך שטחם הם, נראה שעכשיו מרתיע הכובש את אלו שמצליחים להשיג אישורי עבודה. מה שאין הכובש מכיר כלל הוא מושג ה'צומוד', אותו כושר מדהים  של עמידה והתמדה  שיש לפלסטינים, למרות כל אי הצדק הפוליטי, הכלכלי והפיסי שממנו הם סובלים. הם יודעים שבסופו של דבר הם יתגברו.

12:50 קלקיליה

אפשר היה לקרוא לזה " כיצד זה מרגיש לעבור ביעף דרך מחסום לשעבר". אכן, העמדות מביטון והמבנה דמוי האוהל עדיין במקומם - מוכנים לשימוש בכל עת. אולם היום אנו נוסעות ועוברות ליד המחסום לשעבר ופתאום אנו מוצאות את עצמנו בעולם אחר לגמרי: כביש דו-מסלולי, שלצדדיו יש משתלות צבעוניות. במקום בסופו של העולם, נראה שאכן יש בהמשך עיר גדולה. אולם לנו אסור לדעת זאת ועלינו להמשיך להאמין שקלקיליה הוא כפר פלסטיני, המלא במחבלים.

בדרך לשכם, נראה שבניית המאחזים נרגעה לעת עתה, מלבד המשך הבנייה של עוד בית אחד באזור חדש של קדומים. איננו משתכנעות. לגבי חוות גלעד ראו את הדו"ח של היום על דיר שארף.

14:00 ענבתא

שוב, כמו לגבי כביש האפרטהייד בשבי שומרון, נראה שאין ממשיכים בעבודות, אולם אחד החיילים (שוב איש מילואים, כפי שהיה בשבועיים האחרונים) אומר לנו "כן, יש פועל אחד שעובד שמה." אכן שקט ובחומו של אחר הצהריים, נשמעת היטב זמרתה של ציפור.

אולם שעה קלה לאחר הגעתנו יש חילופי משמרות ושינוי ביחס אלינו אל המשימה של החיילים הכובשים. בזמן שהמשמרת הקודמת, אף היא של אנשי מילואים, הרשתה לכל המכוניות שרצו להגיע לטול כרם לעבור ללא כל בדיקה, הרי שהמשמרת החדשה, גם היא של אנשי מילואים, עשו את כל המאמצים להקשות על כלי הרכב, בין שהם מכוניות פרטיות, מוניות או כלי רכב בעלי לוחיות רישוי צהובות (ישראלים). מיד נוצר תור של שמונה-עשרה כלי רכב, והיות והמחסום הארעי הזה נמצא קרוב מאד לצומת, הרי שהתור נמשך הרבה מעברו. זה איננו מעניין את החיילים. תעודות הזהות של כל ארבעת הצעירים הנוסעים ברכב אחד נבדקים, או יותר נכון, זוכות למבט חטוף, ע"י משמרת חיילים זו, שחובשים מבחר כיסויי ראש קיציים, הנעים מכיסויי ראש הגיוניים לאלו שהם בעלי מראה תימהוני. אורך התור גדל לכדי אחד-עשרה כלי רכב.

בינתיים, ניגש אלינו המפקד החדש ונותן לנו את ההרצאה הסטנדרדית לגבי המקום שעלינו לעמוד בו. הוא ממשיך וטוען שלמעשה תור מתארך בגללנו! בדיוק באותו הזמן מגיע סרן בג'יפ, מלווה ברכב האמר, ובהתרפסות שואל אותנו כיצד מתקדמת המשמרת שלנו (כאילו שאנו ועדת ביקורת)!

14:20 - בצד השני מעוכב רכב, שניירותיו נבדקים, לא ע"י החייל בחוץ, אלא ע"י זה שבבתוך עמדת הבדיקה. כמובן שזה גורם לתור ארוך, שמתמשך עד למחסום המקורי ומגדל השמירה שלו; עד שלחיילים יש השכל להבין שהיה עליהם להעביר את הרכב לצד.

14:50 ג'וברה

אנו מנסים, חצי ברצינות, לעבור דרך השער אל הכפר, כדי לראות מה קורה שם, אולם החייל משיב "השער שבור." אין לנו התושייה לשאול אותו כמה זמן נמשך מצב זה, אולם תמהנו שמא זהו עוד "סיפור" שיש לספר לנשות מחסוםWATCH.

15:00 אירתאח / שערי אפרים

אין זה מתאים לכנות את המון הפועלות החקלאיות, המגיעות בעליצות אל המחסום, נושאות את חפציהן על ראשיהן ועדיין מצליחות לעבור את הקרוסלות האינסופיות בבניין ה"מסוף" הזה, בתואר "גדוד נשים מפלצתי".

לפחות בוצע כאן עיצוב מחדש שהצליח להסיר את השלטים שהכריזו "ברוכים הבאים לישראל"; שלטים שנשארו כנראה מהזמן שמסוף מס' 3 בנתב"ג היה חדש; העיצוב החדש מאפשר לנו להתקרב אל דרך הכניסה ולראות את שמונה ביתני הבדיקה, שרק אחד מהם פתוח עתה.  הרבה נשים חוזרות מעבודתן בשדות ויש מעט גברים, אולם הזרם מתמיד. כאשר מגיעה קבוצה של שישה-שמונה גברים, נוצרת במהרה צפיפות ואפשר לתאר מה קורה כאשר הרבה יותר פועלים חוזרים. אכן, מספרים לנו שאף כאשר הלחץ הוא רב ביותר, מוקדם בבוקר, אין הפועלים רואים יותר מארבעה-חמישה חלונות בדיקה פתוחים. אחד הפלסטינים המעטים שיוצאים מטול כרם בשעה זו, מסכים שהעבודה המתנהלת באזור המעבר מגב אל גב, שליד המסוף, יגדיל עוד את מסוף הגב אל גב.

15:40 איל

יש מעט נשים חוזרות, אולם יש זרם מתמיד של גברים, המטופלים בשני חלונות פתוחים בלבד.