בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, עורטא, יום ה' 6.3.08, אחה"צ

צופות: 
שוש ב., יהודית ל. ותמר פ. (מצלמות), דפנה ב. (מדווחת)
06/03/2008
|
אחה"צ

 


1433 אריאל - מצד שמאל פרושה רשת הסוואה, 2 חיילים יושבים בצל (לא רחוק מהטרמפיאדה)


1438 זיתא - סגורה בשער ובלבני בטון, מרדא - שער פתוח


1441 זעתרה (תפוח) ממערב ממתינים 4 כלי רכב לבדיקה בעמדה אחת, מצפון - 6 כלי רכב ממתינים, 2 עמדות בדיקה

1445 השוק הסיטונאי בביתא - היום פתוח:  לדברי העובדים מיום ראשון עד אתמול בבוקר(יום רביעי) היה סגור


1458 מחסומי בורין/יצהר - אינם מאוישים


1500- מחסום חווארה
תנועה ערה של עוברים ושבים, סטודנטים יוצאים לסוף שבוע הביתה,

הסככה  מלאה בממתינים : בשלוש עמדות בדיקה - 2 חיילות מ.צ וחייל מ.צ - מאובטחים על ידי חיילים עם נשקים שלופים. היום עומד חייל לפני הקרוסלה ומרחיק את העומדים כמה מטרים אחורנית. על מי שמתקדם צועק החייל "תעוף אחורה" כרגיל  ח י י ל ו ת  בודקות את הגברים המוסלמים המסירים חגורות וחפצים אישיים.  בתור הצדדי עוברים מהר יחסית, גברים מבוגרים, נשים וילדים,  נמצא ט. איש  המת"ק ,יש רכב רנטגן לשיקוף חפצים, יש עומס בעמדות בדיקת הרכבים הנכנסים (ספרנו 15 רכבים ממתינים)  והיוצאים ( מתנדבי הכנסיה האקומנית ספרו 20 רכבים ממתינים לבדיקה ביציאה) משכם

החיילים במחסום גסי רוח, חסרי סבלנות, צועקים.

פניני לשון:

ע., מפקד המחסום:"אתן יצורות, שונאות יהודים ואוהבות ערבים".

 אחד מפיקודיו מוסיף:"אתן מגעילות את הנשמה".

ע. בדרישה שנסוג אל מעבר לקו:"תעברו את הקו הלבןinfo-icon האדום הזה!"

 בתשובה לשאלה מתוקף איזה חוק נקבע שעלינו לעמוד מעבר לקו הוסיף:"מי קבע? - אלוהים!".

אחרי זמן מה חזר אלינו לבשר שהמשטרה בדרך, דפנה השיבה:"נקבל אותם בברכה".

 בתגובה לדבריה פלט ע.:"אה, אנרכיסטיות מטורפות!"

ומוסיף אח"כ ופונה אל דפנה בדרישה שתעזוב את המקום:" את רוצה גם להיכנס לשכם? להתחתן עם החברים שלך? - אני עוצרinfo-icon עכשיו את המחסום, כשתעברו את הקו האדום אפתח".

 

1532 הוא אמנם סגרinfo-icon את המחסום, רק טלפון לר. ואיום בלתי מרומז שכל ההתנהלות כולל שמות החיילים ושמו של נציג המת"ק המגבה אותם, יועברו ליועמ"ש, גרם לפתיחת המחסום ב-1544.

לחצו כאן לסרטון המתעד את האירוע.

אדם שעבר בחברת אשתו ושלשת ילדיו סיפר שהוא גר ברמאללה, בבעלותו מסעדה, כל יום בדרכו לעבודה עליו לעבור שלושה מחסומים והוסיף:" אני בן 35 ועוד לא היה לי אף יום טוב אחד בחיים"...

1551 ירד העומס בעמדת בדיקת הרכבים הנכנסים לשכם. בדיקה מדוקדקת מונעת מרכבים רבים (יחסית) מלהכנס לעיר. נציג המת"ק מנסה להתערב ולבדוק יותר את סיבות המניעה. 

1610 שלושה מעוכביםinfo-icon בצינוק  - כשניגשתי למעוכבים, אחד מהם (צילום תמר פ') שיש לו צלקות עמוקות במצחו אמר לי - "נשבע לך, לא עשיתי שום תעלול, אני לא יודע למה הוא עיכב אותי..." ואח"כ הוא אמר שהוא חולה, בראש. ממה שהבנתי ממנו, הם ניסו לעבור, עקב פגיעת הראש שלו, דרך התור ההומניטארי שנועד לחולים, נשים וזקנים.
קנינו שתייה והבאנו להם.  
      
              
1630   שני מתנחלים ליד רכב הרנטגן. אחד מהם הולך לכיוון מגדל השמירה ונעלם  מעיננו, אחר כך חוזר. הוא וחברו נראים  נינוחים למדי באמצע המחסום. נראה שלגביהם אין שום קו לבן, אדום או בז'. 
                                                                                

1639  סטודנטית  מעוכבת ליד תא בדיקת הנשים. רצו להכניסה לתא  אך מעבר לקיר נמצאים שלושת המעוכבים והיא מבקשת שלא לעמוד קרוב לגברים. תעודת הזהות נלקחה ממנה כי היא צחקה
והחייל חשב שהיא צחקה עליו. היא מדברת אנגלית, הגיעה מונצואלה,  ההתנהגות שלה חופשית (לא כנועה) למרות שהיא מוסלמית ולבושה בצניעות. איש המת"ק  מתערב ומנסה לקצר את העיכוב.

1701 שלושת המעוכבים  מוצאים מהצינוק אחרי 'סידרת חינוך', ומוחזרים לתחילת התור

1745 האמר מגיע מכיוון כביש האפרטהייד ומאחוריו "הצייד" - משאית וטריילר שנלכדו שעה שנסעו בכביש האסור.

                                                                                       המתנחלים במחסום חווארה (צילום יהודית ל.)

                                                                                             

המשמרת התפצלה, דפנה ותמר  המשיכו לבית פוריכ ועוורטא:

בית פוריכ- 16.30-  מכונית אחת בכל פעם מכיוון בית פוריק ותור ארוך של מכוניות (כ-12) מכיוון שכם.

עמדנו מלכתחילה מאחורי המחסום כשקיר הבטון מפריד בינינו ובין החיילים, הפלסטינים והמחסום.
יש מעוכב אחד, איש קשיש שהגיע ללא תעודות ומועלה לבדיקה. עומד ליד החיילים, לא בסככת המעוכבים.
מפקד המחסום, מ. שמו, ניגש אלינו. לא ניסה להרחיק אותנו, אלא התפתחה שיחה נעימה. הוא נבוך נוכח החביבות בה פנינו אליו, אך התרכך וניסה להסתיר חצי חיוך כשחזר לחבריו. פתאום החלה אחת המ"צ יות, נמוכת קומה (אותה אחת שירקה לפני שבועיים על פתחיה) לצרוח עליו שיסלק אותנו אחרת היא סוגרת את המחסום והוא חזר לסלק אותנו, סירבנו בנועם ואמרנו שאנחנו לא מפריעות ולא עומדות ליד אף אחד. היא המשיכה לצעוק מרחוק שיעיף אותנו ואז הוא הודיע שאם לא נעבור אל מאחורי הקו הלבן הוא יסגור את המחסום.
ב- 16.50 סגרו החיילים בניצוחה של חיילת המ"צ את המחסום. בשני המקרים- בחווארה ובבית פוריכ צילצלנו לנעמי ל.  ועפ"י החלטה שקיבלנו יחד עם עורכות הדין נעמי שלחה פקס ליוע"ש בזמן אמת על כך שלמרות שהוא טוען שסגירת המחסום היא בלתי חוקית ושהועברה הנחייה על כך לחיילים. סוגרים החיילים ברגע זה את המחסום.
המפקד מ. התפתל,  הראיתי לו את מכתב היועמ"ש, הוא חשש לקחת אותו לידיו, אבל קרא כשאני אחזתי בו. המ"צ השנייה, פ', קראה לו "בוא לפה. תעמוד פה. מה איכפת לך, כל עוד הם פה אנחנו סוגרים את המחסום !" ברור מי מנהל את המחסום.

17.00 - החלטנו לעזוב כדי למנוע פגיעה בפלסטינים, אין גם טעם לעמוד ממרחק, ממילא לא רואים ולא שומעים מה מתרחש. המחסום נפתח שוב עם עזיבתנו.

17.15 - עוורטא -
תור של 8 מכוניות מכיוון עוורטא אל שכם ו-5 מכוניות משכם החוצה.
פתאום הבחנו בידיים מנופפות לנו מתא בטון שלצד המחסום. ניגשנו ומצאנו תא כליאה מבטון, ללא דלת , ובתוכו 14 (!) צעירים. כולם סטודנטים שעוכבו לפני 3 שעות כאשר ניסו לחצות את ציר מדיסון בדרכם לעוורטא (כניראה ניסו לחסוך לעצמם את מחסום חווארה בדרך זו). החברותא של 14 חברים יחדיו הקלה על העיכוב, אך מפאת המקום הצר "נשפכו" כמה צעירים החוצה (יש עוד מעקה בטון המפריד בינם לבין החופש) מפקד המחסום, קיבוצניק חייכן, הרבה להתרות בהם שיכנסו חזרה לתא. צילצלנו למוקד ההומניטארי בעניינם. לפתע רץ מפקד המחסום אל תמר ואמר לה שתיקח אותו איתה במכוניתה לרדוף ולתפוס 6 פלסטינים שנצפו על ידו כשהם חוצים את ציר מדיסון. תמר ההמומה אמרה "שאני אקח אותך באוטו שלי לתפוס פלסטינים?" והוא כעס עליה, כמובן, שהרי הם , לדבריו, הולכים הישר מציר מדיסון (שבין שכם לעאורטא) לתל אביב. 

17.45 - המפקד בא לשחרר את הצעירים אבל ישאיר את ה-4 שהיו מחוץ לתא. אלא מה ? הוא לא זוכר מי היה בחוץ. הוא מנסה ללחוץ על הפלסטינים להסגיר את האשמים, אלא שהללו באקט של סולידאריות מוכנים להשאר כלואים ולא להסגיר את הפושעים. לבסוף הוא בוחר אחד ואותו הוא מחליט להשאיר ומשחרר את כל השאר לאחר הרצאת חינוך באנגלית (בתחילה ביקש ממני שאתרגם לערבית, אבל באותו רגע שכחתי את כל מעט הערבית שידעתי). הצעירים סרבו בתחילה ללכת בלי חברם אך משראו שלא איכפת למפקד המחסום אם יישארו, הם פנו ללכת. לא עזרו תחנונינו. המפקד סרב לשחרר את המעוכב הבודד. הוא גם אמר שהוא סובל בגללנו,  ואנו החלטנו שאולי נוכחותנו גורמת לו להחזיק את המעוכב זמן רב יותר (התברר כשיקול מוטעה כי הוא השאיר אותו כשעה ורבע אחרי שעזבנו). טלפון לר. (הוא בבית, שאתקשר לט.) ורק אחרי חצי שעה הצלחתי לתפוס את ט. ואכן לא הרבה זמן לאחר מכן, ב-18.30 הבחור שוחרר.כ-4 שעות לאחר שעוכב. כולם אגב הוחזרו לשכם, שיתכבדו נא ויילכו עכשיו דרך המחסום, עיכוב נוסף של כשעה.

בצאתנו מעאוורטא ראינו 2 חיילים לא רחוק מהצומת עומדים ומחכים ל"ציד".


1800 מחסומי בורין/יצהר
אינם מאויישים,


1838 האמר על ידי הכניסה לביתא


1840 זעתרה - מצפון ממתינים 9 כלי רכב, 2 עמדות בדיקה, ממערב - אין המתנה

1848 זיתא סגורה גם בשער, גם בלבני בטון, בכניסה למרדא - חיילים עומדים בשער, 2 האמרים,


1905 - ביציאה לכיוון ישראל, 3 מעוכבים יושבים כשגבם לכיוון העוברים.