ארתאח (שער אפרים), ג'וברה (כפריאת), ענבתא, יום א' 7.6.09, בוקר

צופות: 
ריקי ש., אן אורחת מאירלנד, אסתי צ. [רושמת]
07/06/2009
|
בוקר

 ההרחקה מהמחסומים הולכת ומשתכללת ,נעשית יותר מתוחכמת


אירתאח 
  
7:10- צד צפון -יותר ממאתיים איש ,צפופים,ממתינים לפתיחת הקרוסלה.   דקות לאחר שהגענו, נפתחו השערים וזרם אדם פרץ החוצה בפולסים של כמה עשרות, ממהר לכיוון הקרוסלה הבאה. מראה קשה. אנשים רצים, ביניהם מבוגרים,נשים וילדים,ממהרים לאוטובוסים ,לטרנזיטים הממתינים מעברו השני של הטרמינל בדרכם הארוכה לביקור יקירים בבתי הסוהר או ליום עבודה מפרך.     קול בוקע מאחד הרמקולים : "תגיד לה שתבוא בלי התיק עם הכפתורים!"  איש הצלב האדום מתרגם.   "רק את התיק הזה תפתחי!"  מבקיע קולו של איש חברת האבטחה.  אנחנו בקושי מצליחות לראות בין חרכי הגדר. תוך דקות הרחבה מתרוקנת.    שלושה אנשים יוצאים מתוך מבנה המחסום חזרה לכיוון טול כארם. "למה אתם חוזרים?" אחד מהשלושה מספר שהיה בפגישה עם עו"ד בטייבה. לפני שנתיים וחצי הייתה לו תאונת עבודה במקום שבו עבד 17 שנה.  מדי חודש קיבל תלוש משכורת עם ניכוי ביטוח לאומי. כך חשב. כשהייתה התאונה ולאחר שנאלץ לעבור שלושה ניתוחים בבי"ח ברזילי,נוכח לתדהמתו שהוא לא מבוטח.   "אתה לא מכוסה,אין לך ביטוח !" בישר לו עורך הדין וגם שבעל הבית בפשיטת רגל  . אין עם מי לדבר. הבן אדם מרגיש אבוד. הפנינו אותו לרופאים לזכויות אדם ולקו לעובד.  

בעיה נוספת - השב"כ לא מאפשר לו לחדש את  רישיון העבודה  לישראל, אמרו לו במפורש  "אנחנו רוצים שתעבוד אתנו "  הוא מסרב ומשלם את המחיר. 

7:45-    עוברים לצד הקדמי-   בחניה 5 אוטובוסים ממתינים למשפחות האסירים. עד שכל האוטובוסים יתמלאו לא ייסעו.  זמן יקר הולך לאיבוד. מסע הבדיקות בתוך הטרמינל ארוך ומתיש. גם המסע עד שערי בית הסוהר יארך בין שלוש לארבע שעות,ללא עצירה .באוטובוס יש ילדים קטנים,לעתים אף ללא ליווי מבוגר. הילד הוא לפעמים היחיד שאישרו לו את הביקור. נסיעה כה ארוכה ללא עצירה גם לגבי נשים ומבוגרים היא בלתי אנושית ומשפילה . ניידת משטרה צבאית וניידת כחולה ילוו את האוטובוסים עד בתי  הכלא.

אוסרים עלינו להחנות את הרכב בחניה המורחבת והכמעט ריקה של עובדי הטרמינל. מפנים אותנו לצד העמוס והקטן יותר ,צד הטרנזיטים הממתינים לפועלים. " פה אסור להחנות,זה שטח צבאי!" 

אבא ובת מטול כארם ממהרים לאוטובוס,האבא מספר שיש לו בן שיושב בכלא "נקב"-כלא קציעות ,כמעט 4 שנים. היום הוא בן 18. נתפש בזריקת אבנים בהיותו בן 14.

בסככה הצמודה למגרש החנייה ממתינים הרבה אנשים למעבידים.  חבורה של גברים קמה וממהרת לרכב גדול שממתין על הכביש ,לא במגרש החנייה. אני שואלת לאן הם נוסעים? לאיזו עבודה ?  התשובה: "וואלה לא יודעים! "   "נוסעים... עבודה" .

שתי חיילות מת"קinfo-icon ניגשות לאוטובוסים ,אחת עולה על אוטובוס בודקת את רשימת המבקרים. האחרת מאבטחת אותה עומדת סמוך לאוטובוס ,רובה תלוי על גופה.

תור של נשים וילדים משתרך ליד השירותים. ליד הנדנדות  אמהות וילדים קטנים

מעבירים זמן.

מגיעים לפתח היציאה לישראל,מול הפתח עומדים כעשרים איש ,מבקשים שיפתחו להם את הקרוסלה. רוצים לחזור הביתה. "אין עבודה"  אמר לי אחד.

8:30 -  בן אדם מג'נין ,עזב את הבית בשלוש לפנות בוקר ורק כעת יצא מפתח הטרמינל. התעקש לעצור ולדבר איתנו,ביקש שנקשיב למה שהוא אומר. הוא מספר,ואת זה כבר שמענו הרבה  פעמים, שבתוך מבנה הטרמינל יש שלוש מכונות רנטגן. אחת בכניסה , מכונה שנייה 30  מטר הלאה  .את השתיים האלה כולם עוברים. במכונה השלישית מתנהל סוג של סלקציה,באופן רנדומאלי מפנים חלק לחדר הרנטגן וחלק אחר לחדר אחר בו מתבצעת בדיקה ידנית. אנשים נמצאים בחדר,לפעמים יותר משעה. כך כל יום. הבן אדם פוחד פחד מות ,כך הוא התבטא,מקרינה. סיפר שלפעמים הוא מנסה לסרב ללכת לחדר הרנטגן,אומר שהוא לא רוצה לעבור במכונת ההקרנה אך מכריחים אותו. הוא מבקש שנעשה הכול כדי להיכנס פנימה ולראות.    [לדעתי אפשר להתייעץ עם רופאים לזכויות אדם בסוגיה הזו].

8:50 - ג'בארה - חלפנו ,לא התעכבנו. המחסום ,בזמן שעברנו היה ריק.
 

9:20 -ענבתא -  את השלט האדום המזהיר מפני הכניסה לשטח  A הזיזו כמה מאות מטרים דרומה לכיוון הצומת,הניחו כמה קוביות מחסום,רשתות הסוואה,בודקה והנה לך מחסום שלפני המחסום,כך שאת החלק שזה עתה הרחיבו,הוסיפו מסלולי נסיעה והגדילו את שטחו שוב צריך משקפת כדי לראות.  [רעיון לא רע לבוא עם משקפת]

החיילים הראו סימני עצבנות מיד כשהגענו. שוב אסור ,אסור ואסור,ותעמדו רק פה ורק שם! הויכוחים הרגילים עד שנענו והתירו לנו לצלם טיפה יותר קרוב.  אזרח ,עובד חברת קבלן, ניגש אלינו בנחישות,הוציא עט ונייר וביקש פרטים. "זה שטח צבאי" ! דיבר כמו אוטוריטה בשטח במבטא רוסי כבד. הקצין היה צריך להרגיע אותו וכנראה עדכן אותו קצת בחלוקת התפקידים בשטח.    במחסום הייתה תנועה של כלי רכב כבדים. בצומת המתינו מכוניות רבות כדי להיכנס לטול כארם.