דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ד' 27.5.09, בוקר

צופות: 
נעמה מ', חגית ב' (מדווחת)
27/05/2009
|
בוקר

06:30 – 11:30  

סנסנה - מיתר
הפועלים באים ועוברים מיד – מגרש החנייה די מלא, אין אוטובוסים של ביקורי משפחות ומשאיות החול של שני הצדדים כבר פיתחו מודל עבודה ללא טענות.


כביש 60 
הילדים כרגיל בשעות הבוקר הללו הולכים לבית הספר בצידי הדרך. כל החסימות במקומן, כל הפילבוקסים מאוישים. ליד שיוך חברון עומד רכב צבאי. החיילים יושבים במכונית ולא עוצרים אף אחד. ליד כראמה – הרבה מכליות מיםinfo-icon מחכות לתורן למילוי, כאן זה המקום של קצה צינור המים הפלסטיני (הוא קצת הדרים, קודם הוא היה ליד דורה אל פאוור).

השער לחברון ליד בית חגי בדרכנו חזרה – פתוח –  ג'יפ צבאי מאבטח עבודות של חברת חשמל – בבוקר השער היה סגור. 


כביש 35
מעבר הזית פתוח, הפילבוקסים מאוישים כולם ועל גשר חלחול - חברון מחסום פתע. החיילים ירדו מהפילבוקס אבל הם לא מעכבים מכוניות והתנועה זורמת. (הגענו לשם דרך מעבר הזית, העלייה הקודמת שלנו לגשר חסומה)
תרקומיה - עידנא - התנועה זורמת, הפילבוקס מאויש. בעל המכולת אומר לנו ששקט פה בזמן האחרון.


חברון

חזון דויד – בית הכנסת שמתחת לגבעת האבות, מתפללים בו כשאנחנו באות, סוף תפילת שחרית – בית הכנסת הזה נמצא ברשימת המאחזים הלא חוקיים שצריך להורידם. הורידו אותו כבר פעמיים ובכל פעם הוא נבנה מחדש.

בית המריבה – עכשיו הוא בסיס של משמר הגבול, צבוע בצבעים של משמר הגבול - ירוק ולבן. המחסום שלידו עובד כרגיל. כשאנחנו שם אין מעוכביםinfo-icon והילדים הולכים לבית הספר. הילדה על עגלת נכה והילד שדוחף אותה

עיקול 160  מחסום נוסף של משמר הגבול. כשאנחנו באות בדיוק משחררים מעוכב, והמוני ילדים הולכים לבית הספר. שתי הילדות הקטנות הנכות, שמגיעות לבית הספר עם כסאות גלגלים, צריכות להוריד את הראש במעבר בין הבטונדות כי אין ביניהן מרחב מספיק למעבר עגלת נכים, וכך וגם הילד שמסיע אותן, כי השער סגור. הראנו  זאת לחיילי משמר הגבול ואמרו לנו לדבר עם הקצינים ואחר כך  משפט נוסף –" טוב אני ארשום" . לא נראה לי שהם יעשו משהו, אבל צריך להמשיך לנדנד – זה בהחלט אפשרי לרווח את הבטונדות כך שעגלת נכים תוכל לעבור.
מחסום בית המרקחת  - בדיוק כשאנחנו מגיעות הרבה מאוד ילדים באים בריצה מהמחסום וילדים הם ילדים, הם ילדים. הם מתחילים להתקוטט ביניהם ומרביצים אחד לשני, ילד אחד  בן 10 בערך נופל על הכביש. אני רצה לעברו, מפרידה בין הניצים, הילד שרוט כולו וקיבל חבורה בראש, מכונית של מתנחלים בדיוק עוברת ונוסעת במהירות – צריך להוריד את הילדים מהכביש כי המתנחל לא יעצור – לא אכפת לו בכלל לדרוס פלסטינים, אז מה אם הם ילדים. אני מנסה בכל כוחי  להוריד את הילדים מהכביש ומצליחה לעשות זאת שבריר שנייה לפני שרכב המתנחל עובר. החייל של משמר הגבול רץ מהמחסום  לעבר הקטטה של הילדים ושואל אותי 'זה בגללי?!' לא זה לא בגללך, ילדים הם ילדים הם ילדים. אני לוקחת ביד את הילד החבול לבית הספר לבנים וכל שאר הילדים רצים אחרי. אנימחפשת שם את א' החבר שלנו ואב הבית של בית הספר. א' ואני חוזרים למחסום – סוג של סבא וסבתא - ומרגיעים ביחד את החייל המבוהל שחשב שהקטטה פרצה בגללו. במחסום נמצאות שלוש פעילות שלום חדשות מפרויקט תל רומיידה שלא מבינות בכלל מה הן עושות שם.

מחסומי מערת המכפלה – אין מעוכבים  - השיחה בינינו ובין חיילי משמר הגבול  מתנהלת בניחותא והשאלה המרכזית היא מי ינצח הערב – מנצ'סטר יוניטד או ברצלונה  - והפעם אחדות דעים בין משמר הגבול והפלסטינים – כולם רוצים שברצלונה תנצח.

מחסום תרפ"ט -  החייל שמאייש את המחסום הוא החייל שהיה גזען באופן קיצוני כנגד מ' הנהג שלנו ואנחנו לא רוצות להתעכב שם – נעמה יורדת מהרכב והוא מסתכל עליה במבטי שנאה יוקדים. בדרכנו חזרה מתל רומיידה אנחנו רואים שהם עוצרים פלסטיני, מקרבים אותו אל הקיר ומעמידים אותו בעמדת הפישוק הרגילה. כשאנחנו מתקרבות הם משחררים אותו.  אי אפשר להתעלם מהמחשבה אם היה צורך בכלל לעשות זאת, כי אם כן- למה שחררו אותו כשהם ראו אותנו עוצרות?  - הלא הם לא הספיקו ממש לבדוק – הכל היה עניין של שתים שלוש דקות.

מחסום תל רומיידה - אין מעוכבים.

מחסום שכונת  קאפישה – גבעת החרסינה - המחסום עדיין לא מאויש – עוד לא פתחו את ציר ציון, והצבא ממשיך שם את העבודות. המנהל האזרחי התלונן נגד בעלי המפעל שם על עבודות לא חוקיות ונתן להם צווי הריסה. פעם כבר הרסו להם את המפעל: הם הראו לנו תמונות מלפני 7 שנים, והראו לנו אישור מהחודש האחרון על הגשת תלונה למשטרה על גניבת שני ארונות חשמל. לטענת בעלי המפעל, החיילים גנבו את ארונות החשמל – התלונה היא מה-17 לחודש. אנחנו מחדשות את הקשר בינם לבין מ' מארגון "יש דין" שקבע איתם פגישה בשבוע הבא. כל הזמן הזה אנחנו מתארחות במשרד שלהם, שאחר כך הוא גם משמש לנו כמקום מפגש עם עיתונאית נורווגית שרוצה לכתוב ספר על ההשפלה שבכיבוש. תארו לעצמכם שאין מקום סתם לשבת  בחברון – בית קפה או משהו, ואנחנו חיפשנו מקום כזה רחוק מעיני המתנחלים. אז מי מאיתנו שרוצה בזמן המשמרת לשתות תה וסתם לשבת לנוח מעופר וענת – יכולה למצוא שם מקלט זמני (המכולת של באסם היתה סגורה).

יצאנו מחברון – בלי לפגוש את עופר וענת – הקלה גדולה – אבל  חברון גם בלעדיהם היא מקום קשה ורע.

סוף.