ארתאח (שער אפרים), יום א' 24.5.09, בוקר

צופות: 
קרין ל, ציונה א', יונה א' (מדווחת), עטר (צלם אורח) עקיבא (אורח)
24/05/2009
|
בוקר

04:20
 הגענו למעבר באירתח, שני שומרים במתקן מכוונים אותנו לחניה. אזור החנייה לרכב ישראלי הורחב מאד מאז הביקור האחרון לפני שבועיים והוא מוקף גדר גבוהה מעל קירות הבטון.

עדיין חשוך אבל בכניסה הדרומית אפשר לראות את גושי האנשים שצובאים על שלושת הפתחים האמורים להיפתח ב 04:30 ואת התור הארוך המשתרך דרומה.

ממזרח לכניסה שלט ענק עליו כתוב בשלוש שפות: "התקווה של כולנו " ופרח גדול מצויר לכל רוחב השלט.

04:33 השערים נפתחים והנשים שקיבלו זכות קדימה מתחילות לעבור בריצה מהקרוסלות עד לשער המגנומטר שם הם ממתינים בגלל תקלה שנפתרת אחרי כמה דקות.

שלושת הקרוסלות נפתחות וננעלות לסירוגין ובכל פעם עוברים כ 80 איש.

04:45 אנחנו מסמנות לעצמנו את אחד הפועלים הנכנסים. שתים מאיתנו הולכות לעבר פתח היציאה. המעבר נעשה דרך עשרות מוניות שמחכות לנוסעים במגרש החניה.

04:50 הפלשתיני הראשון יוצא אחרי הבידוק. יוצאות עוד כמה נשים. יש עיכוב. "המכונות לא עובדות, בודקים רק אישורים ולא את כף היד"  אומרים המעט שיוצאים. 

05:02 יוצאות עוד שמונה נשים ובמרירות מספרות על אי סדר ותקלה במחשבים

05:10 נראה שהתקלה תוקנה וזרם האנשים היוצאים גובר. הפועל שסימנו לעצמנו  נכנס למתקן, יוצא ב 05:15. מספר גברים ונשים עוצרים לידינו לומר בוקר טוב, להתלונן, לבקש עזרה. גבר אחד מספר שהוא טייח במקצועו, עובד ברמת השרון. עוד שבעה ימים יהיה בן ארבעים ואז יוכל להישאר ללון קרוב לעבודה בארץ.  מעל גיל חמישים יש מסלול נפרד ועוברים מהר יותר. לשאלתנו אנחנו מקבלות תאור של מה עובר כל אחד מרגע ההגעה למתקן. בתוך המתקן יש שלושה שרוולים דרכם עוברים האנשים. את השקיות שמים על שרשרת נעה והן עוברות דרך מכונת שקוף. הגברים מתבקשים להרים את החולצה. אחרי המעבר בשרוול ניגשים לעמדות בהן בודקים את כף היד. יש כאלה 14. היום רק 6 פתוחות.

05:20 אנחנו עוקפות את הבניין בדרך חזרה לעבר הכניסה למתקן. כעשרים נשים יושבות על אבני השפה כנראה מחכות להסעה. בכניסה הכול עומד. אף אחד לא עובר. ברמקול נשמעות  צעקות בעברית: "יש עיכוב. יסדרו את הבעיה בעוד כמה דקות . הכול יהיה בסדר."

05:25 בכניסה שוב מעבירים אנשים

05:35 בודדים יוצאים. קרוסלת היציאה ננעלת ואלו שכבר עברו את הבדיקה שוב נחסמים ומתגודדים לפני הקרוסלה.

05:42 הקרוסלה נפתחת וזרם בלתי פוסק של נשים וגברים יוצאים.

06:25 לפני הקרוסלות בכניסה למתחם עדיין תור מאד ארוך של אנשים - לא רואים את סופו. פלשתיני אחד חוזר עם שקיות מניח אותן על האדמה ומספר לנו שלא מרשים לו להעביר חלק מהאוכל שלקח איתו. הוא מעביר לשקית אחת שני בקבוקי שמן זית קטנים, מיכל פלסטיק עם תבשיל ומיכל פלסטיק עם זיתים  ומעביר את השקית לאיש בצד השני של הגדר. נאמר לנו שמותר להעביר בקבוק מיםinfo-icon קטן. בקבוק גדול - לא. בקבוקי קרח, אסור. אוכל מבושל אסור - אומרים  לזרוק.
האוכל שלא הורשה לעבור במחסום נשאר מאחור


הולך לעבוד בלי האוכל שלו
בתמונות לפי כיוון השעון:
משמאל: לאחר שנאסר עליו להכניס את האוכל, מניח הפועל את השקיות בצד, מימין למעלה: לוקח מהן רק מים, זיתים וקופסה קטנה עם מזון מבושל.
ימין למטה: חוזר לקרוסלה. זה צריך להספיק ליום ארוך מאוד שהתחיל לפנות בוקר ויסתיים בערב.

06:40 תור הפועלים מתקצר. איש הצלב האדום כבר עומד ליד המגנומטר מוכן לקבל את פני המשפחות שנוסעות לבקר אסירים. כעבור עשר דקות הוא מקבל אישור להתחיל להכניס את המשפחות.  כל משפחה עוברת בתורה. גברים, נשים וילדים.  ב 07:15 גם התור הזה מתקצר.


תוספת של קרין:
בסביבות השעה 06:00 באחד המעברים מאזור הכניסה למתקן לאזור היציאה, ביקשו ממני השומרים להזיז את המכונית מהחניה אבל חזרו בהם מבקשתם אחרי ששמעו שאנחנו חונות שם באישור המשמרת הקודמת שלהם. הם הסבירו שהם זקוקים לשטח החנייה הנרחב עבור פעילות חדשה שעומדת להתקיים במתקן שאינה קשורה לבידוק. בינתיים מצטופפות מכוניות ההסעה בשטח הקטן שנשאר להם, עם בעיות קשות לחץ וסכנת פגיעה ממכוניות המנסות לתמרן בשטח.

כשרציתי להמשיך דרכי לעבר הכניסה, ניסה השומר למנוע זאת ממני. הוא אמר שיש לו הוראות לפיהן אסור לי ללכת לשם, גם כשאמרתי לו שמזה חודשיים עומדות שם נשות מחסום ווטש מספר פעמים בשבוע, שאני כבר הייתי שם מספר פעמים וגם שלושה ימים קודם. חוץ מזה זה שטח פתוח לישראלים. הוא דרש שאחכה עד שיקבל הוראה, המשכתי ללכת באמרי שאני מצטרפת לחברה שכבר נמצאת שם (יונה) ואז הוא קרא: מה, אתן כבר שתיים?! המשכתי אל יונה בכניסה.

ציונה מטלפנת שחיילים דרשו מהם לפנות את "שביל  הטשטוש". חזרתי שוב לכניסה ונעמדתי צמוד לפינה בין גדר ההפרדהinfo-icon לגדר המיתקן, על שכבה של זבל, בעיקר ניירות, זה לא יכול להיות שביל טשטוש.

07:15 יונה ואני חוזרות למכונית כאשר ציונה מתקשרת לבקש שאברר עם סמדר אם ואיפה מותר לנו לעמוד. מופיעה מכונית צבאית, אחד החיילים ניגש לשאול אם אני קרין. ציונה הודיעה לו שאני אחראית לפרויקט הצפייה במחסום, או משהו דומה לזה. הוא דיבר שוב על שביל הטשטוש, מייד הצטרפו אליו עוד שני חיילים. הסברתי להם שאנו לא מחבלות בשביל הטשטוש במקום בו עמדנו. עזבנו.   


תוספת של ציונה: ברצוני להוסיף פרטים שאירעו בהעדר קרין יונה ועטר מההתרחשות. האירוע הראשון אירע בערך ב- 04.50 כשקרין יונה ועטר הלכו לרחבת היציאה מהמתקן. לפתע הודיע הרמקולן: "ציונה  תתרחקי מציר המערכת.  אסור לך להיות על ציר המערכת." הופיע רכב האמר באורות דולקים ועמד כחמש דקות לידי וליד עקיבא.  לאחר כמה דקות הסתלק הרכב מבלי שהחיילים אמרו מילה.  בשעה 05.00 הופיע הרכב בשנית. ארבעה חיילים חמושים ירדו ממנו וניגשו אלי. סגן בשם מתן אמר שראני עומדת על ציר הטשטוש ואסור לי לעמוד שם.  שאלתי אם אלה הן הוראות חדשות כי אנו נמצאים שם כשבועיים ומעולם לא נאמר לנו דבר. הוא ענה שהוא אוכף הוראות ישנות.  שאלנו היכן בדיוק מותר לנו לעמוד והוא לקח אבן גדולה והניח אותה  כ 5 מטר מהגדר.  מנקודה זו לא ניתן לדבר עם הפועלים הממתינים בכניסה למתקן  ולא לראותם. לשאלתנו ענה סגן מתן שההוראה ניתנה על ידי קצין אג"מ של חטיבת אפרים.  טון הדיבור שלו היה לעגני. צילמנו את האבן ולאחר שנעמדנו לידה  הסתלק  ההאמר.  דקות אחדות לאחר מכן הופיע הצלם עטר ולאחר שהסברנו לו מה קרה  הוא צילם את האבן ואותנו לידה.  כעבור כ- 10 דקות חזרו קרין ויונה וגם להן סיפרנו על האירוע. קרין לא ידעה על הוראות כאלה. היא התקרבה לגדר וצילמה, והיות  והיא התקרבה גם אני התקרבתי.  הרמקול של המחסום לא השמיע שום קול.  בערך ב- 07.00 פנו קרין יונה ועטר  למחסום אחר ואני הלכתי לרכב שלי.  לפתע הופיעה אסתי, דבורה ומיקי ברכב פרטי וסיפרתי להן על האירוע. כולנו התקרבנו לגדר. רכב האמר נע לכיוון שלנו, נעצר  לידנו  וירדו ממנו ארבעה  חיילים.  אחד, סרן אורי, דיבר באדיבות  והשאר היו רגועים ואדיבים. שוחחנו כרבע שעה, הוא התעניין לדעת מי אנו ואמר שהתחלפה המשמרת של החיילים. סיפרנו לו על האיסור לפי סגן מתן, והוא טען כי לא ידוע לו על הוראה כזאת,  ומותר לנו לעמוד באותה נקודה שסגן מתן אסר עלינו לעמוד בה. אסתי צילמה  אותו ואת החיילים  וגם אותנו  והוא  לא  אסר עליה לעשות זאת.  לאחר שיחה של רבע שעה לערך החיילים עזבו ואחרי 10 דקות לערך גם אנחנו עזבנו והלכנו לצד השני של המתקן.
בערך  ב- 09.30 עזבנו את המקום.