ארתאח (שער אפרים), יום ג' 26.5.09, בוקר

סיכום:- המשמרות שלנו שהחלו לבקר על בסיס די קבוע הביאו לשיפור במצב: הקמת "מסדרון" לפני הקרוסלות החיצוניות. תאורה באיזור ההמתנה. הפעלת 3 "שרוולים" במקום 2.

-נשארו כמה בעיות שניתנות לשיפור בעתיד:-

- לפתוח את הבדיקות ב-4.00 במקום ב-4.30.

-לסדר תור נפרד לנשים.

-להקל בהגבלות הדרקוניות על הכנסת אוכל ושתיה.אנשים שיום העבודה שלהם הוא מ-3.00 עד 18.00 לפחות, זכאים לאוכל מגוון וגם לשתיה. גם אם יש נימוקים בטחוניים, יש לנהוג באופן מידתי ואנושי.

-התלות של העובד במעבידו הישראלי גורמת לניצול מחפיר ולשכר רעב. רצוי לברר עם "קו לעובד" אם יש דרך לפקח על השכר של העובדים הפלסטינים בארץ. זה צריך להיות אחד מתפקידיו של משרד העבודה. הם פוחדים להתלונן, ובצדק.

- מחסום החביות נפתח רק ב-5.00. רצוי מאוד להקדים את הפתיחה. עבור הפועלים זה מאוחר מדי.

- נסינו להבין כיצד מתבצעות הבדיקות, ומה משמעות "שרוולים","שרשרות","חדרים" ו"חלונות".

הגענו ב-4.40(המיתקן נפתח ב-4.30) וראינו את ראשוני הפועלים יוצאים מהמיתקן , ברובן פועלות, שהגברים פינו להן מקום בראש התור כדי שלא יצטרכו להידחק בין הגברים, דבר שפוגע בכל אישה, ועל אחת כמה וכמה בנשים פלסטיניות, שזה גם אסור על פי דתן.לאחר מכן ראינו נשים מעטות נדחקות יחד עם הגברים. כלומר, אישה שרוצה להימנע מכך צריכה להגיע מוקדם מאוד בבוקר.

מיד שמענו תלונות ,כאלה שחוזרות וחוזרות על ההתנהלות במחסום:

קודם כל- מדוע אין פותחים את הבדיקות בשעה 4.00 (אנשים מחכים מלפני 3.00). זה היה מקל על הלחץ להגיע בזמן לעבודה.

מדוע אין תור נפרד לנשים.

תלונות על דברי מאכל שאסור לקחת לעבודה (חומוס, נקניק,קפה, בקבוקי מים, בקבוקי שמן). לאנשים שמרויחים כל כך מעט כדי לפרנס משפחה גדולה אין כסף לקנות אוכל בישראל.

הלכנו לצד האחורי, איפה שמחכים לפני הכניסה למיתקן.ראינו מבעד לגדרות המון אנשים -מאות ואולי יותר, כי אין רואים את סוף התור.

בהשוואה למה שראיתי לפני כחודש יש שני חידושים: נבנו גדרות שיוצרות פרוזדור שבו עומדים בתור לכניסה לקרוסלות, כך שמספר האנשים על יד הקרוסלות מוגבל, וזה מונע את הדוחק הנורא, שגרם לעתים קרובות לפציעות, עד שהיה צורך להעביר את הפצועים לבית חולים. אנחנו ראינו תור מסודר, ללא דחיפות, בשקט. נכון שזה מזכיר הולכה (מסודרת)של בהמות ,ואת ההשפלה זה לא מפחית. אנשים אמרו לנו שזה מה שהם מרגישים, שמתייחסים אליהם גרוע מאשר לבהמות.

הדבר השני- יש תאורה, ולפחות לא עומדים בחושך.

כל 2 דקות בממוצע נפתחו הקרוסלות, והמון גברים (בין 30-40 בממוצע) רצו בין הגדרות לעבר המגנומטר שמאחריו ממשיכות הבדיקות שאותן איננו יכולות לראות. כבר לפני המגנומטר כל אחד מפשיט מעליו את מה שיכול לגרום למכשיר לצפצף (מתוך ניסיון)- חגורות, לפעמים נעליים, שקיות אוכל, ושמים אותם על מדף בצד המכשיר. הכל נעשה מהר ובשקט.

בזמן שעמדנו ראינו אישה וגבר חוזרים ועוברים בקרוסלות לכיוון טול כרם. לא הצלחנו לברר איתם מדוע הוחזרו (בגלל המרחק שלנו מהם בין הגדרות). אחר כך מוכר הקפה הסביר שזה או מפני שלא הצליחו בבדיקת כף היד (ואז יאלצו לחכות לפתיחת משרדי המת"ק ויפסידו יום עבודה) או שזה מפני שהכניסו דברי אוכל אסורים, כאמור לעיל.

משיחות עם האנשים נסינו להבין את תהליך הבדיקות בתוך המיתקן.

1.השרוולים או השרשרות - לאחר המעבר במגנומטר מניחים את כל החפצים, כולל כל מה שבכיסים על "שרשרות" והם עוברים בדיקה כל שהי. מלבד זה יש בדיקה הזהות באמצעות הנחת כף היד (שבה יש כאלה שנפסלים, ואז הם מנסים שוב ושוב , וזה מעכב את האחרים. מי שאינו מצליח צריך לחזור , לחכות לפתיחת משרדי המת"ק , כדי שיקחו את "צילום" כף היד שלו מחדש.זה קורה בעיקר למי שעור כף ידו נשחק מעבודה פיסית).

2. חלק מהאנשים, על פי הוראה של הבודקים (בעיקר צעירים). עוברים בדיקה של כל הגוף במכשיר שמסתובב סביב הגוף.

3.  החדרים- גם לשם נשלחים רק חלק, בעיקר צעירים. אם הבנתי נכון- לוקחים קבוצה של כ-30, מהם נבדקים בכל פעם כ-7 איש . נלקחים מהם כל חפציהם לבדיקה אם באו במגע עם חומרי נפץ. בדיקה כזו מעכבת את כל הקבוצה בין חצי שעה לשעה.

4. החלונות - אלה עמדות המחשב שבסיום התהליך.

לפני כחודש הפעילו רק שני שרוולים(הפועלים קוראים להם "שרשרות"). אבל מזה כשבועיים מפעילים כל יום 3, וזה מזרז את הבדיקה ב-50%. כנראה הודות למשמרות שלנו שהתחילו לבקר באופן קבוע.

היום פעלו 5 או  8 "חלונות" , לדברי  אנשים שונים.

קראנו סיפורים על חקירות ועל אנשים שמפשיטים אותם עד לתחתונים. בשיחה עם מ., ידיד שלי שעובר במעבר יום-יום מאז שנפתח, הוא אמר שאין חקירות, ושהוא לא ראה אף פעם אנשים שהתפשטו, אבל הוא שמע על כך.

דיברנו עם כמה אנשים שחיכו לנסוע למקום עבודתם.

-אדם אחד בא מכפר באיזור ג'נין. יצא ב-3.00 מהבית והגיע למעבר ב-4.00. בדרך אין מחסום קבע, אבל אם יש מחסום פתע, הוא מתעכב כחצי שעה.חיכה 45 דקות עד שעבר את הקרוסלה החיצונית. עבר את הבדיקות בשעה לערך.

-אדם אחר, מפרעון (הכפר הגובל במעבר) הגיע ב-4.15 ויצא ב-5.30.

הוא עובד בקטיף בחברת "פרי-אור מהדרין" , 7 שעות ביום, ומקבל 85  ש"ח ליום. דיברנו עם ה"ראיס" שלו, שמקבל 110 ש"ח, ושאלנו אם ירצו להתלונן ב"קו לעובד" על עבירה על חוק שכר מינימום. הם נרתעו, ולא היו מוכנים לתת את מס' הטלפון שלהם. התלות שלהם במעביד הישראלי, זה שמספק להם את אישור העבודה בישראל, מוחלטת, ולכן יש כאלה שמנצלים אותם . אם פועל אינו מגיע לעבודה (למשל חולה) עוד קונסים אותו ב-54 שקל.

• - מישהו אחר, מכפר ליד טול כרם, , עובד כחשמלאי בבניין, ומקבל 150 שקל ליום.
• - חכיתי למ. שהתעכב בבדיקות בתוך המיתקן מ-5.30 עד 6.20. הוא אמר שהיום הבדיקות היו איטיות.
• - איש משכם, עובר דרך מחסום החביות, שנפתח רק בשעה 5.00. הוא יצא מהבית ב-3.30, עמד שעה במחסום החביות עד שיפתח, עבר את מחסום עינב.הגיע למעבר ב-5.30, עכשיו 6.20 והוא רק יצא מהמתקן.בחזרה מהעבודה הוא מגיע למעבר ב-4.00 והביתה הוא מגיע בין 7.00-7.30.
• - מישהו אומר:"הלוואי שישאר ככה. לפני חודש היה פה גיהינום"
• - "עד לפני שבועיים היו רק 2 שרוולים"
• - לא נותנים להעביר בקבוק מים. מה נשתה?

טרנזיט מלא אנשים. כולם מחכים לאחד הפועלים שנשלח ל"חדרים" .זה מעכב את כולם.

בעלי מוניות מחפשים קליינטים. נסיעה לכפר סבא עולה 10 ש"ח לגהה- 15.וגם זה יורד מהשכר העלוב.